גנזי יוסף קמה

דכאן הוסיף לטבילתן להקשות למ"ד טבילתו בלילה ושם הוסיף למחנותם למ"ד דבעל קרי משתלח משתי מחנות. ומ"ש עוד מהרש"א דה"מ לשנויי התם לטבילתן לענ"ד בלא"ה לא רצה התם כיון שלא תקשה למ"ד טבילתו בלילה:

(שם) וכיון דדמי לטבילה וכו'. נ"ל דלפ"ז ה"ה כאן לא הי' יכול לשנויי למחנותם דא"כ ה"ה לטבילתן ותקשה לרב שימי:

(שם) ד"ה שמטמא וכו' בועל נדה יוכיח וכו'. כ' מהרש"א ק"ק וכו' ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ דכיון דבאמת הי' יכול ללמוד מזב לטומאה חמורה לולי מיעוטא דהזב ולא הי' יכול להתחיל הק"ו מבועל נדה דהוי קשה אמאי לא נילף מזב לטומאה חמורה וע"כ צריך להתחיל מזב נקיט אח"כ בלשון יוכיח:

(שם) ת"י ד"ה זב וזבה וכו' שיכול לטבול ליל שמיני אך וכו' כצ"ל:

(שם) וההוא דנדה מיירי בזבה קטנה וכו'. וה"ה שהיו יכולין לומר דמיירי בליל שביעי אלא דהאמת קאמרו דמיירי התם בזבה קטנה משום דספירת לילה לאו ספירה היא וממילא ה"ה בזבה גדולה בליל שביעי:

(שם) לא טובלת עד הלילה. וטעמא שאין טובלת ביום מפורש בנדה (דף ס"ז ע"ב) ומ"מ למדנו דמותרת לטבול בליל שמיני:

(דף ז' ע"א) תוס' ד"ה פרים וכו' כלל דומיא דיחיד וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה בין בצבור וכו' ומה בין יחיד לצבור וכו'.. עמ"ש בעזה"י בחידושי פסחים (דף ע"ח ע"א) בתוס' ד"ה הא לא קשיא:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה אם עון וכו' ועוד קשה על פירש"י אמאי וכו' כצ"ל גם במהרש"א:

(שם) וכי אית כפרה וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה אלא תמיד וכו' וקשה לר"ת וכו'. משמע ליה דמש"ה הי' לובשו אפילו בשעת סעודה כדי שירצה דאי לאו כדי שירצה הי' אסור ללבשו אי נימא דבגדי כהונה לא נתנו ליהנות מהם:

(שם) ומ"מ שמעינן שפיר וכו'. ר"ל אע"ג דלא שייך לאוקמי אהיתר בכל שעה כיון דלא פשוט איסור בשאר בגדי כהונה מ"מ שפיר שמעינן גם היתר בכל שעה ולא אמרינן דלא אתי אלא שלא יסיח דעתו ממנו:

(שם) ולר"ש נמי וכו'. ר"ל אי נימא דשאר בגדי כהונה אסור ליהנות מהם לא אמרינן דתמיד אתי דמותר ליהנות ממנו ומנ"ל דתמיד מרצה אבל לא קשה להו מנ"ל שלא יסיחו דעתו לר"ש ואפילו לר"י אי בגדי כהונה אסור ליהנות מהם משום דלא נמצא בפירוש דס"ל כן ואי ס"ל צ"ל ג"כ דתרתי שמעינן מיניה ודו"ק:

(דף ח' ע"א) ד"ה ותסברא וכו' הותרה בקבע זמן וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ור' יוסי וכו' כדקתני הוא יתחטא בו ביום וכו' אמרת שוב שלישי וכו' אמרת שוב השביעי אם למד שביעי סמוך לשלישי וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה תנן התם וכו' כאן במדה דקה וכו'. ר"ל ותרווייהו בנחתום חבר ולא ידעין וכו' ומסיק דר"י אמר כאן בעושה בטהרה. ומתניתין בנחתום שמוכר לחבר וכו' כצ"ל ותיבת חבר מיותר ור"ל דבדין הוא שא"צ הנחתום להפריש כלום דדוקא במוכר לע"ה צריך להפריש אבל מוכר לחבר א"צ להפריש ומתניתין במוכר לחבר וא"כ די שהחמירו שיפריש תרומת מעשר וחלה אבל לכל הפחות לא החמירו עליו כ"כ שיפריש גם מעשר שני כנ"ל לפרש דברי התוס' ועיין בר"ש פ"ב דדמאי מ"ד ובפירוש פני משה. על הירושלמי ודו"ק:

(דף ט' ע"א) ובירושלמי דמאי פ"ה פריך וכו'. ר"ל על משנה וברייתא דהתם דתני הלוקח מן הנחתום מפריש תרומת מעשר גם על החלה. דמפליג התם הכי ר"ל בפ"ק ה"ג. שטרח להביא גבל שעושה בטהרה ר"ל ועדיף מגבלה במי פירות ומודו רבנן דאמרינן מסתמא ודאי תקון. א"נ איכא לשנויי כר"א ר"ל שאינו מחלק בין עושה בטהרה לעושה בטומאה. והנה דברי התוס' אלו הם דברי ר"ש רפ"ה דדמאי ולא הבינותי דמשמע כאן דלר' יוחנן בעושה בטהרה דוקא על החלה נאמן ובפ"ב ה"ד שהביאו התוס' לעיל משני ר' יוחנן דבעושה בטהרה הנחתום מפריש ומשמע דסומכין עליו על כל הפת לענין תרומת מעשר וחלה ואפשר דבחלה סומכין עליו גם לענין מע"ש והא דתנן אין חייבין להפריש מע"ש היינו משאר העיסה ועיין בפי' פ"מ ברפ"ה שהקשה קו' אחרת ותירץ דבלא"ה לא קאי אוקימתא זו ואפשר לומר גם לענין קו' זו כן ואין להאריך:

בת"י ד"ה ולא אטרוחינהו וכו' מחולל אפילו לכתחלה בזה"ז וכו' כצ"ל:

(שם) דלשנויא אחרינא דחי לה התם. ר"ל דבגיטין שם איכא שנויא אחרינא דלא מיירי בזה"ז אלא בעציץ שאינו נקוב ונוכל לומר דבזה"ז אה"נ דלא בעינן הערמה:

(שם) ד"ה ולא שמשו וכו'. ושמא לא האריכו ימים. ר"ל והם בכלל השלש מאות כהנים:

(שם) תוס' ד"ה ולא שמשו וכו' קרוב לג' מאות וכו' בגמרא איתא יותר מג' מאות ואפשר דחוץ משמעון הצדיק ויוחנן כ"ג וישמעאל בן פאבי לא היו אלא קרוב לג' מאות:

(שם) דעזרי' לא הי' בימי שלמה וכו', ולפ"ז צריך לגרוס י"ב כהנים כמ"ש בת"י או אפשר שצריך לחשוב ששה דורות קודם צדוק ואין זה אותו צדוק שהי' בימי שלמה ועיין בפי' ד"ה י"א ה' פסוק ל"ו (שם ע"ב) רש"י ד"ה מהשתרע וכו' ריע אחד. תיבת אחד אין לו מקום בנוטריקון ונ"ל שהוא מיותר:

(שם) גמרא כארס בכעוס. פירש"י (דף ס"ב ע"ב) נחש כעוסה:

(דף י' ע"כ) ת"י ד"ה דלמא וכו' וי"ל דמ"מ וכו'. תירוצם אינו מובנת לי ובדוחק נ"ל לפרש דס"ל דדוקא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו תרומתו תרומה דתרווייהו לא מיחייבי מדאורייתא כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' מעשר הא"ב אבל מדבר שלא ראה פני הבית דפטור מדאורייתא אדבר שראה פני הבית דחייב מדאורייתא אין תרומתו תרומה ומ"ש דרך גגות וקרפיפות ר"ל כשהסוכה עומדת בחצר והחצר גופא קובע למעשר לכן כתבו שהביאו לחצר דרך גגות וקרפיפות ומשם לסוכה דרך הפתח [תיבות אז הביאה אינו מובן לי] דס"ד כל שיסברו שחייב מן התורה כיון שאסור אפילו באכילת עראי ויבא להפריש ממנו על אותן שהכניס לבית ורוצה לאכלו אכילת קבע ומ"ש שהכניס במוץ הוא לרבותא דאפילו אם הכניס במוץ יש מכשול שגם זה אסור באכילת קבע מדאורייתא וכ"ש אם יפריש על אותו שהכניס לבית בלא מוץ שיהי' יותר מכשול ודו"ק:

(שם) ד"ה ה"ג ב"ק וכו' מחייב כל ז' מדרבנן. לא הבינותי דהא זה כבר דחה בגמרא וכ"ת מדרבנן וכו' וגם א"צ כלל לתירוצם לומר מדרבנן לכן נ"ל דתיבת מדרבנן מיותר:

(שם) דאמאי לא פריך ליה רבא וכו'. ר"ל דרבא דמקשה אמאי פטרי רבנן ולא ניחא לי' לומר דתרי רבנן נינהו הו"ל לומר בהדיא:

(שם) אך בזה י"ל וכו'. ר"ל והוי אמרינן דברייתא דר"י מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר לא מיירי בגווני דמתניתין אלא דמתניתין מיירי בשאר ימות השנה ולא מחייב במעשר וברייתא מיירי בחג:

(שם) ויש ספרים וכו'. ר"ל ואסוכה קאי ובשאר ימות