גנזי יוסף קמ

מיירי בנותן עירובו בבית העומד בתוך עיבורה של עיר דזה הוי כעיר ממש ואין ראי' משם ודו"ק:

(שם) ד"ה שיהו וכו' משום דבהך וכו'. עיין במהרש"א עד ויש מגיהין משום דבהנך וכו' ונ"ל דר"ל דבהנך אפילו אי לא הוי אמר עולא טעמא דהתירו סופן משום תחלתן לא הוי קשה לן אמאי התירו שהרי יש לכל א' טעם אחר לכן הוכרח עולא להשמיענו שאין הטעם אלא משום דהתירו סופן משום תחלתן אבל בהך דהכא הוי קשה לן מאיזהו טעם התירו וע"כ הכל יודעין דמשום דהתירו סופן הוא ולא הוצרך להשמיענו ודו"ק:

(שם) ד"ה או דלמא וכו' וקשיא וכו'. נ"ל דלא משמע להו לפרש דמבעי לי' אי נקרא יעזק ע"ש הריוח שהי' להם או יזק ע"ש הצער שהי' להם ופשיט מסעודות גדולות שלא הי' להם צער דא"כ מאי דחי דלמא תרתי הוו עבדי בהו אם ר"ל שהי' להם צער מצד אחד וריוח מצד אחר הול"ל דלמא תרתי הוי להו וע"כ פירשו דמיבעי לי' אם היו עושין להם צער לעכבם בתוך החצר או לא ופשיט שלא היו עושין להם צער לכן הקשו הא ע"כ וכו' ודו"ק:

(שם) י"ל כיון וכו'. ר"ל כיון דקודם שנפרצו בה פרצות היו מותרין בכל העיר גם אחר שנפרצו אע"פ שאסורין בכל העיר מ"מ מותרין בכל המבואות והחצרות הפתוחין להחצר זו ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה כיצד בודקין וכו' אין נראית להם בדרום. ר"ל כשהחמה בדרום דאז עדיין בגבורתה אין הלבנה נראית אז דאלו הי' נראית אז הי' הלבנה במזרחה או במערבה כמ"ש רש"י אח"כ:

(דף כ"ד ע"א) גמרא כמה הי' גבוה וכו'. עיין במהרש"א עד פגימותיה מאחוריה וכו' ר"ל שדרך הילוכה נקרא מלפניה וצד השני נקרא מאחוריה וכיון שהיא מהלכת מדרום לצפון נמצא פניה לצד צפון ושם היא צד המאיר שבה ואחוריה לצד דרום ושם הם פגימותיה אבל הישנה שהיא נראית במזרח ומהלכת מצפון לדרום היא להיפך פניה לצד דרום ואחוריה לצד צפון ושם פגימותיה והעולה מדבריו דבחידושה לעולם צריך להיות פגימותי' לדרום ואינו מובן לי דלפי מ"ש רש"י דבימות הגשמים הלבנה בצפונה של החמה ואם יהי' אז פגימותיה לדרום יהי' כנגד החמה אכן מדברי התויו"ט ד"ה ולאין הי' נוטה שכ' ואם הלבנה בנטויה הצפונית וכו' ואם הלבנה בנטויה הדרומית וכו' משמע דפעמים נוטה פגימותיה לצפון ומשמע דתלוי בהא דלצפונה או לדרומה דמחלק בגמרא בין ימות החמה לימות הגשמים אלא דלמעלה דברנו מגוף הלבנה אם היא לצפונה וממילא פגימותיה נילוזים לצפון ואם היא לדרומה נילוזים לדרום ואפ"ה שואלין שתיהם לחקור העדים יפה ואין זה ענין ללפני החמה כמ"ש התוס' ולפ"ז יש ליישב פיסקא דגמרא דכיון דזה תלוי בזה מביא גם סיפא דלאן היה נוטה ומפרש רישא וסיפא יחד ואח"כ מפרש המציעתא דכמה היה גבוה והתנא דמתניתין לא חש ומפסיק ביניהם בכמה היה גבוה כיון דמ"מ ב' שאלות הם ולא פירוש וכמ"ש ואפשר דדוקא שואלים את העדים כן שלא ירגישו שזה תלוי בזה ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה תני חדא וכו' פגימותיה שגלגל הלבנה וכו' כצ"ל נ"ל. וכוונתם בקושייתם דמשמע להו שהחמה והלבנה הם בגלגל אחד וכיון שכדור השמים הוא עגול ממילא בימות הגשמים שהחמה שוקעת במזרחית דרומית כשהלבנה קודמת לה הוי הלבנה במערב והחמה במזרח וכשפגימת הלבנה למזרח הוא כנגד החמה אבל לתירוצם שהם בשני גלגלים יכולת להיות ראיית הלבנה ר"ל צד המאיר בה לפני החמה ואין החמה רואה פגימותיה שגלגל הלבנה למטה ר"ל קרוב לנו וגלגל החמה למעלה אצל השמים וממילא כשהם במערב גלגל החמה שהיא סמוך לשמים הוא יותר קרוב למערב מגלגל הלבנה שהיא קרוב לנו וחלק המאיר של הלבנה שהיא כנגד החמה היא במערבה ופגימותיה נוטים למזרח אלא שפעמים נילוזה לדרום ופעמים לצפון ועיין במפרש לה' קידוש החודש פ"ב ה"ד וכשהלבנה קודמת היא נילוזה לצפון וכמ"ש לעיל ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה לא תעשון וכו' א"נ אם מצא וכו'. ר"ל וס"ל דמוצא מותר ודלא כר' יהודה ודו"ק:

(שם) גמרא התם חותמו בולט הוי ומשום חשדא וכו'. משמע דעד עתה דאסרינן משום עשיי' אפילו שוקעת אסור ובברייתא אמרינן חותמו בולט מותר לחתום בה משמע דמותר לעשות צורה שקוע ועיין בר"ן פרק כל הצלמים ובפוסקים ביו"ד סי' קמ"א ודו"ק ואין להאריך:

(שם) תוס' ד"ה והא ר"ג וכו' וי"ל וכו'. לפ"ז הא דאמר התם חותמו בולט הוי אין צורך לתירוץ הקושיא דבקיצור הי' יכול לתרץ התם משום חשדא ובר"ג לא שייך חשדא אלא דהאמת אמר דבצורות שגופם בולטות לא שייך חשדא אלא כשהצורה בולטת ודו"ק:

(דף כ"ה ע"א) רש"י ד"ה עדי שקר וכו' ונ"ל דעל החדשה העידו וכו'. נ"ל דהסימן אם היא החדשה או הישנה אם היא גופה לפני החמה בעת שצריכה החדשה להיות לאחר החמה ישנה היא ואם היא לאחר החמה כדרכה חדשה היא וע"ל (דף כ"ד ע"א) ברש"י ד"ה כאן בימות החמה ובתוס' יו"ט מ"ו ד"ה ולאן הי' נוטה ובמ"ש לעיל בעזה"י ברש"י ודו"ק היטב:

(שם) ד"ה וליל שלשים וכו'. ר"ל ליל שאחר יום שלשים ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה לאורתא וכו'. עיין במהרש"א עד קיימת הכא וכו' כצ"ל:

פרק ג. (שם ע"ב) ד"ה ראוהו וכו' ולקדשוה מיד וכו'. עיין במהרש"א והנה לפי דברי התוס' אלו משמע דכשראוה ביום אינם יכולין לקדש ע"פ ראייתן אלא מיד דאל"כ הא אפשר לפרש קו' הגמרא שיקרשו למחר בלא עדים אכן הסמ"ע סי' ז' ס"ק ט"ו כ' שיכולין לדון אפילו אחר כמה ימים ע"ש אכן לקמן בד"ה כגון שראוהו כתבו דא"כ היתה ראיי' בלילה וכו' ומשמע דלא ניחא להו כפירש"י אי לאו שמיעה על מה יקדשו דכשראוהו ביום ואין שהות יכולין לקדש למחר ולא אמרינן על מה יקדשו ודו"ק וצ"ע:

(דף כ"ו ע"א) רש"י ד"ה ומקצתן נעשין דיינים אבל המעידין לא ישבו וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה אקרו וכו' ועוד צריך להוכיח וכו'. עיין במהרש"א ובגליון בשם התויו"ט ונ"ל דשניהם לדבר אחד נתכוונו ונ"ל דהאי ועוד צריך להוכיח אינו תירוץ אחר אלא כוונתם דמקרא דמתניתין מוכח דאקרי קרן ועוד צריך קרא אחר להוכיח דבמקום אחר אקרי שופר בלא קרן ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה דכיון דלזכרון וכו' דלית בי' משום חוטא בל יקריב וכו'. נ"ל דר"ל שאינו מקריב גוף השופר אלא הקול אכן לפי' התוס' שכתבו וגבי שופר מתנאה נמי בקול תקיעתו ומשמע דלא ניחא להו לומר דכיון דלזכרון קא אתי הוי כמתנאה ה"ה דלא ניחא לומר מהאי טעמא דהוי כמקריב וצ"ל דס"ל דהוי מקריב ממש אלא דהא פשיטא להו ולא הוצרכו לפרש אלא דהוי גם מתנאה ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא ואיהו סבר מלתא דאיסורא קא"ל. נ"ל דר"ל שפלוני עבר איזהו איסור ולא שייך בזה לשון נוכח קבעך אבל לשון קבען לא הוי כ"כ לשון נוכח ושייך שפיר גם גבי איסור:

(שם) רש"י ד"ה כמה דכייף וכו' משום והיו עיני ולבי שם וכו' ר"ל כדאיתא ביבמות (דק"ה ע"ב) ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה של יעל וכו' וכדאמר ר' אבהו וכו'.