גנזי יוסף קכא

מרובעות וכו' וארכה י"ב שתותים כצ"ל עד שתותי שתות הס"ד ואח"כ מה"ד שהוא א' מט' וכו' עד מל"ו הס"ד ואח"כ מה"ד שהוא א' מכ"ד וכו':

(שם ע"ב) וכשתסיר שליש מגובה וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו קשה לכאורה וכו' ולענ"ד החשבון מכוון דהא בכל השטח שהוא אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי וחומש יש אלף ושלש, מאות וחמשים חתיכות של חומש על חומש כיצד אצבעים הם עשרה חומשין נמצא אצבעים על אצבעים הם עשר חומשין על אצבעים שהם מאה חומשין על חומש על רום י"ג חומשין וחצי הרי י"ג מאות וחמשים חומשין על חומש ברום חומש וכשנסיר שליש מגובה וישאר ט' חומשין ישאר ט' מאות חומשין על חומש ברום חומש וכשנוסיף עליהם החצי שהם ד' מאות ונ' חומשין יהי' ס"ה י"ג מאות וחמשים חומשין על חומש ברום חומש ודו"ק. ועיין במהר"ם עד וזה חמש יותר כצ"ל:

(שם) רשב"ם ד"ה דהיינו וכו' לשון קצר וכו'. לא ידעתי מה עניינו לכאן ולפי הנראה הוא כלל לידע איך לחשוב כאן ובכל מקום ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אמתא וכו' וכן פירש"י בפ' תרומה. ר"ל דגובה אמה וחצי הוא עם הרגלים והא שלא היו הרגלים מחוברים כ"כ רשב"ם כאן:

(שם) ד"ה בים שעשה שלמה וכו' לבטל השוורים מתורת כלי וכו'. נ"ל דמ"ש השוורים הוא לאו דוקא דמה מועיל מה שהשוורים נתבטלו מתורת כלים אם הים לא נתבטל מתורת הכלי ועוד דמנ"ל שהשוורים הי' להם בית קבול אפשר היו סתומים ואין פוסלין בשאיבה וגם אם היו כלים המקבלים טומאה לא נתבטלו ע"י הנקב מקבלת טומאה דהנקב אינו מבטל אלא מתורת כלי קבול אלא ר"ל הים אבל השוורים אם הי' להם בית קבול גם הם נתבטלו ואם לא הי' להם בית קבול לא היה עליהם תורת כלי כלל. ומ"מ דבריהם צריכין ביאור ונ"ל דס"ל דמוציא רמון גדול משפופרת הנוד וס"ל דכלי המקבל טומאה אע"פ שמחובר למעיין כשפופרת הנוד אסור לטבול בו וכמ"ש הר"ש פ"ה דמקואות מ"ב וע"ש בתוספות יו"ט מ"א לכן כתבו היינו לבטל השוורים מתורת כלי ר"ל דאלו הי' תורת כלי עליהם והי' מקבל טומאה לא מועיל מה שמחובר למעיין אבל להכשיר המים שבים ר"ל אלו לא הי' הים כלי המקבל טומאה אלא שהיו המים שאובין וצריך להכשיר אותם ע"י חיבור למעיין סגי כשפופרת הנוד כדתנן בפ"ו דמקואות מ"ה מטבילין וכו' דנשמע משם דבזה הוי חבור כנ"ל ביאור דבריהם והא דמותר התם לטבול בשידה תיבה ומגדל גופייהו ע"י החבור אע"פ שהם כלים המקבלים טומאה כבר תירצו הר"ש והרא"ש בפ"ה דמקואות ע"ש ובתוספות יו"ט ודו"ק ויש לדבר עוד בזה מדברי הפוסקים ואין כאן מקומו:

(שם) ד"ה ארבעה וכו' מפני שממעיטו וכו'. עיין במהרש"א ולפי אית דמפרשי שכ' הר"ב במשנה שם מפני שממעיטו רשותיו היינו ממש מגרעו ע"ש:

(דף ק"י ע"ב) רשב"ם ד"ה השתא וכו' לא גרסינן וכו'. לא ידעתי מה הוסיף על לשון ראשון:

(שם) ד"ה כל דקפיד וכו' דאי תימא וכו'. מדבריו משמע קצת דלא גריס בגמרא ומיהו למיחוש מיבעי ודו"ק:

(דף קי"א ע"ב) רש"י ד"ה ונפקא מינה לכתוב קמיעא בשם אלו וכו' כצ"ל וכ"ה ברשב"ם:

(דף קי"ג ע"א) הני גזייתא נינהו. פי' בערוך ערך גז"ה שבילין עקומין וכפי מה שפירש"י ורשב"ם לעיל (דף קי"א ע"ב) לגזויי לברוח אפשר לפרש גזייתא עוברים בדרך וכמ"ש הערוך שם בשם רב האי ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה דמשייר וכו' ותימה וכו'. עיין במהרש"א עד הטור א"ח סי' רצ"ו וכו' ולפי דבריו הבדלה וכו' כצ"ל, ומה שהקשה על הטור נלענ"ד דהא ודאי שפשט דברי התוס' משמע כדברי מהרש"א וע"כ הטור לא ס"ל כדברי התוספות אלו או ס"ל דהתוס' כאן ס"ל כשיטת ר"ת דלעיל (דף ק"ו ע"ב) ד"ה מקדש אריפתא דאין מקדשין על הפת ולפי מה דקיי"ל מקדשין על הפת לא קיי"ל כדברי התוס' אלו. ומה שהקשה מהרש"א לשיטת הטור נלענ"ד ליישב דמה שהקשה אמ"ש הטור דקידוש אפשר על הפת והבדלה דוקא על היין דאדרבה קידוש אסמכוה אקרא דבעינן על היין והבדלה יקרו בתפלה לענ"ד לק"מ דאע"ג דאסמכוה אקרא דקידוש על היין היינו לאפוקי בתפלה אבל פת במקום יין קאי כמ"ש רש"י ברכות (דף נ"א ע"ב) ד"ה שהיין גורם ע"ש וכ"כ כל המפורשים שם וקידוש על היין כשיש פת מצוה מן המובחר היא ופשיטא דבדיעבד אפילו כשיש לו יין וקידש על הפת יצא משא"כ הבדלה אע"ג דעיקר תיקונו בתפלה מ"מ אחר שנתקנה על הכוס גם אחר שהבדיל בתפלה לא יצא בה וצריך להבדיל על הכוס לכן רבינו הטור אחר שהביא בשם פרקי דר"א שכל מי שאינו מבדיל על הכוס אינו רואה סימן ברכה לעולם והמבדיל על הכוס הקב"ה קוראו קדוש ועושהו סגולה והיינו אפילו הבדיל בתפלה כי אינו יוצא בזה וכמ"ש ע"כ כ' דהבדלה קודמת לקידוש כי קידוש יוצא ידי תק"ח והאסמכתא במה שמקדש על הפת משא"כ הבדלה א"א בפת:

ומה שהקשה מהרש"א עוד אמאי לא קאמר בפרק במה מדליקין (דף כ"ג ע"ב) טעמא דנ"ח קודם לקידוש משום דאפשר לקדש אריפתא ול"ל טעמא דפרסומי ניסא עדיף אפשר לומר דס"ל להטור דכיון דמ"מ מצוה מן המובחר לקדש על היין לולי טעמא דפרסומי ניסא הוי אמרינן דקידוש קודם משום דתדיר כדאיתא בגמרא שם או כמו שיין לקידוש לילה קודם לקידוש היום ולכבוד היום אע"פ שאפשר לקדש בלילה על הפת לכן צריך טעמא דפרסומי ניסא. ומה שהקשה עוד אמאי לא כ' הטור טעמא דנ"ח קודם להבדלה משום דפרסומי ניסא עדיף לענ"ד לק"מ דאע"ג דאמרינן בגמרא דנ"ח קודם לקידוש מהאי טעמא דפרסומי ניסא עדיף לא מוכח משם שגם להבדלה קודם דאפשר דדוקא לקידוש דאפשר בפת משא"כ להבדלה כמ"ש הטור דמטעם זה קודם הבדלה לקידוש לכן כ' הטור דכיון דמ"מ גם הבדלה אפשר בתפלה אע"ג דאפ"ה קודם לקידוש מ"מ נ"ח קודם לה ונ"ל שזהו כוונת הב"י שם שכ' אהא דנ"ח קודם להבדלה נלמד ממה דקודם לקידוש משום דפרסומי ניסא עדיף וה"ה להבדלה ואע"ג דבסמוך נתבאר דיין להבדלה עדיף מלקידוש משום דאפשר בפת מ"מ פרסומי ניסא עדיף ועוד דהבדלה נמי כיון שכל מצותה הזכרה בפה מזכיר בתפלה ודיו אבל נ"ח וכו' עכ"ל וכוונתו כמ"ש דטעמא דפרסומי ניסא לחוד לא מועיל בהבדלה כיון דא"א בפת וצריך עוד טעם דהבדלה אפשר בתפלה אבל בקידוש דשחרית ס"ל להטור דג"כ אפשר בפת אלא דלכתחלה שכר עדיף וכמבואר בדבריו בסי' ער"ב לכן קידוש לילה קודם וכמ"ש בסי' רע"א ס"ג כנלענ"ד ליישב דעת הטור וכ"פ בש"ע להלכה:

(שם ע"ב) ד"ה שראה וכו' ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה וכו'. ר"ל שלא מחמת החטא לבד ואפילו יעשה תשובה ישנא אותו כ"כ המחצה"ש סי' קנ"ו ס"ק ב':

(שם) גמרא הוא ר' יצחק בן אחאי. הב"ח מחק תיבת הוא משום שכתב רשב"ם דמלתא באנפי נפשה היא וא"כ צריך למחוק גם תיבת הוא גבי הוא ר' יצחק בן פנחס:

(דף קי"ד ע"ב) רשב"ם ד"ה דלמא הא קמ"ל וכו' לתינוקות. נ"ל דכאן הס"ד