גליון הש"ס על עירובין יב:

גמ' אלמא קסבר לחי משום מחיצה וקורה משום היכר. עי' לעיל ח ע"ב תוד"ה מניח ולקמן דף פו ע"א תד"ה קורה:

גמ' ורבא אמר אחד זה ואחד זה. עיין בהרא"ש פ"ק דסוכה סי' ט:

רש"י ד"ה לחי מכאן. אלמא לחי משום מחיצה. ק"ל הא הקושי' לכ"ע דמדברי ר"י מוכח דאפילו קורה משום מחיצה. ויש לדחוק דלענין קורה ברייתא דלעיל דקתני זורק לתוך מבוי יש לו לחי חייב משמע דווקא לחי ולא קורה פליג בזה עלה ר"י אבל לענין לחי לא מצינו מאן דפליג:

תד"ה הב"ע. משום דר"י קפיד אערובי מיא. לא זכיתי להבין דעירובי מיא שייך בבור שבין ב' חצירות דמים שבצד השני בא לכאן דרך המחיצה ואסור לשאוב דשבתו בחצר חבירו ואסור להביאם לביתו. אבל הכא מה בכך דשבתו בכרמלית הא עתה שבאו תוך החצר נעשה רה"י גמורה ואינו עוקר מכרמלית. אם נבא לדון כיון דבבית לא מנכרא מחיצות הוי כליתנייהו למחיצה א"כ גם בלא טעמא דעירובי מיא אסור דמים שבחצר נפרצו למקום האסור לה וא"כ ענין עירובי מיא לא שייך הכא כלל וה' יאיר עיני:

תד"ה איתיביה. ואפי' רבנן כו'. תמוה לי הא מצינו מאן דפליג על ר"י בברייתא פ"ק דשבת דף ו' זהו רה"י גמורה ואמרי' עלה ואמאי קרי לה גמורה וכו' אבל לזרוק מודו קמ"ל הרי מברייתא זו מוכח או דרבנן דר"י פליגי עלה אפי' לזרוק או דעכ"פ הך ברייתא פליג עלה ובפשטא דמלתא דמכח הברייתא שמעי' דרבנן פליגי עליה אפי' לזרוק וא"כ איך כתבו ואפילו רבנן וכו' ומאי פריך הש"ס וצ"ע: