גבורת ארי על יומא פא:

[מלואים: ביציאתו מנין ת"ל מערב עד ערב כלומר עד ועד בכלל וק"ל הניחא למ"ד עד ועד בכלל אלא למ"ד עד ולא עד בכלל ביציאתו מנ"ל ובג' מקומות בגמרא מצינו פלוגתא בזה. א) פ"ד דערכין (דף י"ח) תניא מיום הראשון עד יום השביעי יכול א' ולא א' בכלל ז' ולא ז' בכלל כענין שנאמר מראשו ועד רגלו ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל ת"ל עד יום הא' ועשרים לחודש בערב פי' וא' בכלל מרישא דקרא בערב תאכלו מצות רבי אומר אין צריך א' וא' בכלל ז' וז' בכלל. ב) במנחות פ' ר"י (דף ס"ח) גבי חדש בזמן שאין בהמ"ק קיים דתלה רחמנא בעד עצם היום הזה דאיכא למ"ד דהאיר המזרח מתיר דעד ולא עד בכלל ואיכא למ"ד כל יום הנף אסור דעד ועד בכלל. ג) בפ"ק דנזיר תניא עד מלאת הימים שומע אני מיעוט ימים ב' ת"ל קדוש יהיה גדל פרע אין גידול שער פחות משלושים יום דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אין צריך הרי הוא אומר עד מלאת הימים אלו הן ימים שצריכין למלאות הוי אומר ל' ומסיק דבעד ועד פליגי ר' יאשיה [סבר] עד ולא עד בכלל ור' יונתן סבר עד ועד בכלל. וי"ל היכא דמוכח כ"ע מודו תדע דהא גבי מראשו ועד רגליו לכ"ע עד ולא עד בכלל כדמוכיח התם הגמרא אי משום דשאני סימן דגופו מסימן דראשו ואי משום דכתיב לכל מראה עיני הכהן וה"נ אמרינן התם אליבא דרבי דס"ל עד ועד בכלל דאפ"ה צריך קרא גבי ערכין דבן ה' ובן כ' כלמטה משום דשקולי משקלי קראי מכדי כתיב מבן חודש ועד בן ה' פי' דמשמע דבן ה' כלמטה לרבי מבן ה' תו ל"ל הלכך אישתקלו להו אלמא לרבי אע"ג דמיום א' עד בכלל מ"מ מבן ה' אין עד בכלל אלא בן ה' כלמטה וה"נ גבי מערב עד ערב מוכח דעד בכלל מכדי כתיב ועניתם בערב תו מערב דכתיב ל"ל הו"ל למיכתב ועניתם בערב עד ערב אלא ע"כ מש"ה כתיב מערב לגלות על ועד ערב דסיפא דקרא דמה מערב דרישא בע"כ עד ועד בכלל דהא כתיב ועניתם בערב דמשמע דגם הערב בכלל ענוי אף עד ערב דסיפא נמי עד ועד בכלל וכ"ת א"כ למ"ד עו"ע בכלל מערב ל"ל י"ל דאורחא דקרא הוא לכתוב גבי ועד מהיכן התחלה בל' מכאן ועד כאן תדע הא לרבי דס"ל עד ועד בכלל וממילא בן ה' כלמטה דהא כתיב ועד בן ה' אלא משום דשקולי משקלי קראי דהא כתיב ואם מבן ה' ועד בן כ' ומבן ה' לרבי בן ה' בכלל ומש"ה צריך לאתויי במתניתין דבן ה' כלמטה והשתא תקשה לא לכתוב מבן ה' כלל אלא ועד בן כ' לחוד א"ו אורחיה דקרא הוא ומ"מ למ"ד עד ולא עד בכלל כיון דאיכא למדרש דרשינן וה"נ אמרינן בפ"ב דפסחים (דף כ"ד) גבי לאוי יתירא כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירא וה"נ אמרינן גבי דברה תורה כלשון ב"א כל היכא דאיכא למדרש דרשינן כמ"ש בחידושי למס' מגילה רפ"ב גבי ק"ש בכל לשון בשם התוס':]

[מלואים: ת"ל מערב ועד ערב וערב לילה הוא וקמ"ל קרא דצריך להתענות קצת מליל של יציאתו משום תוספת וכ"ת מנ"ל דהאי עד ערב משום תוספת הוא ובמקצתו סגי דלמא כל הלילה במשמע כיון דעד ועד בכלל וגזה"כ הוא גבי ענוי שצריך להתענות ב' לילות והיום שבינתיים דהא גבי עד עצם היום דגבי חדש למ"ד עו"ע בכלל כל יום הנף אסור ולא אמרינן דבמקצתו סגי ואע"ג דגבי עונש כתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה דמשמע עצומו של יום ולא הלילה שלאחריו הנ"מ דלא ענוש כרת עליה אבל עשה דועניתם דבהאי קרא מיהו איכא אליל זו וי"ל גבי מצות עינוי נמי כתיב קרא בעשור לחודש תענו דמשמע דווקא בעשור ולא בלילה שלאחריו ובע"כ כי רבי קרא ועד ערב ללילה שלאחריו מקצתו רבי ומשום תוספת דומיא דתשעה לחודש דרישא דקרא דרבי ליה משום תוספת ענוי ובמקצתו סגי:]

[מלואים: ה"ג בספרים דידן אין לי אלא יוה"כ יו"ט מנין ת"ל תשבתו שבתות מנין ת"ל שבתכם ונ"ל דגירסא משובשת היא דמרבה י"ט הקלי' קודם לשבת החמור דודאי אי לא הוי כתיב אלא חד רבויא לא היינו מרבים יו"ט אלא שבת אלא ה"ג אין לי אלא יוה"כ שבת מנין ת"ל תשבתו יו"ט מנין ת"ל שבתכם דגם יו"ט שבת מקרי וכדכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת והיינו ממחרת יו"ט ראשון של פסח כדילפינן לה במנחות פרק ר"י (דף ס') וה"ג בכל הספרים בפ"ק דר"ה (דף ט') והכי גרסי הרי"ף והרא"ש:]

[מלואים: הא כיצד כ"מ שנאמר שבות נ"ל דהא כ"מ שנאמר שבות לא אתי לרבויא מידי אלא לסימנא בעלמא נקטיה וכה"ג מצינו רפ"ג דמגילה (דף כ"א) דתנן זה הכלל כל מקום שיש בו מוסף ואינו יו"ט קורין ד' דלא מרבי בזה הכלל מידי אלא לסימנא בעלמא נקטיה כדמסיק התם הגמרא וכה"ג מצינו בהרבה מקומות וה"נ האי כ"מ שיש בו שבות אשבתות ויו"ט דאיירי קאי וסימנא בעלמא הוא והתוס' בפ"ק דר"ה פירשו דהאי כ"מ אתי לרבות שביעית ואני תמה אם איתא דאפשר ללמד חד מחבירו לענין תוספת ל"ל לרבויי לשבתות ויו"ט נילף כולהו לתוספת מיוה"כ אלא ודאי חד מחבריה אי אפשר למילף וכולהו מיוה"כ א"א למילף מה ליוה"כ שכן מוזהרין על הענוי משא"כ כולן ומשבת אי אפשר למילף ליו"ט שכן חמיר שבכרת וסקילה ואסור באוכל נפש משא"כ יו"ט ה"נ א"א למילף שביעית מכולן אפי' מיו"ט שכן קל מכולהו שאין איסורו נוהג אלא במחובר אבל יו"ט אסור אפי' במלאכת תלוש ובחי' למס' ר"ה יתבאר עוד:]

[מלואים: וכי בט' מתענין הקשו התוס' בפ"ק דברכות (דף ח') מאי קשיא ליה הא כתיב בראשון בי"ד יום לחודש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו וה"נ נימא מאי ערב של עשירי ותירצו שאני התם דכתיב תאכלו לבסוף דמשמע הכי בראשון בי"ד בלילה תאכלו מצות אבל הכא כתיב ועניתם קודם לבערב דמשמע ועניתם מיד ביום התשיעי. ולי אפשר לומר דמבערב שני קדייק דב' ערב כתיבי גבי הדדי ועניתם בערב מערב וגו' והו"ל למיכתב ועניתם בט' לחודש בערב ועד ערב ונהי דבערב קמא איצטריך ואי לא הוי כתיב אלא בט' לחודש מערב ועד ערב ה"א דקאי אט' לחודש דצריך להתענות בו מערב עד ערב לכן נאמר בערב דמשמע ערב של עשירי כמו בערב דהתם משמע ט"ו אלא מערב שני ל"ל א"ו תרי מילי קא' קרא ועניתם מיד בתשיעי לחודש והדר קאמר בערב כלומר ערב של עשירי ועליה קא' קרא מערב ועד ערב תשבתו ולפי"ז אין צריך למאי דפי' לעיל דהא מערב אורחיה דקרא הוא אלא למאן דיליף לתוספות מחול על הקודש מהכא אי ס"ל כמ"ד עד ועד בכלל וכדפי' לעיל אבל לא לחייא בר רב מדיפתי דמפיק מהכא לאוכל ושותה בתשיעי:]