גבורת ארי על יומא עח.

מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים כתבו התוס' ששאלו לר' יהודא גאון טבילת נדה מדאורייתא מנלן והשיב ק"ו ממגעה ונ"ל שהגאון לא למד ק"ו זה אלא לענין תרומה וקדשים ואכתי לבעלה מנלן דאין ענין ק"ו ממגעה לבעלה ובשם ר"ת פי' דנפקא מדכתיב במי נדה ודרשינן במס' ע"ז (דף ע"ה) מים שהנדה טובלת בהן ולפי' זה י"ל מדשביק קרא לכל הטמאים ונקט נדה ש"מ משום דמיירי מטבילה שנדה יתירא על כל הטמאים ומאי ניהו לבעלה דאי מטבילת נדה לתרומה וקדשים מיירי וקמ"ל דנדה צריכה להו טבילה דלא מפורש בקרא הא בק"ו ממגעה אתי' אלא ודאי לבעלה איירי מיהו זה לא יתכן להרבה מן המפרשים דס"ל דטבילת כלים חדשים אינן אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והאי מי נדה דקרא מיירי בהזאת מי חטאת משום טומאת מת. ובשם ר"י פי' מדכתיב והדוה בנדתה ודרשינן בפ' במה אשה (דף ס"ד) בנדתה תהא עד שתבא במים וק"ל הא אמרינן התם והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונים עד שבא ר"ע ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה ת"ל והדוה בנדתה תהא עד שתבא במים והשתא לזקנים הראשונים מנלן לטבילת נדה מיהו לאותן מפרשים דס"ל דטבילת כלים מה"ת והא דמי נדה מים שהנדה טובלת בהן דרשה גמורה ראיית ר"ת נכונה ומ"מ לבעלה אכתי לא ש"מ אם לא שנרכיב ג"כ ק"ו ממגעה וכדפי' ובסוף פ"ק דחגיגה (דף י"א) הקשו התוס' אהאי ק"ו ממגעה דק"ו פריכא הוא דהא כמה חציצות וכוונה דבפ"ב דחולין מצינו לטהרות ולא לבעלה ולדידי אין זה דחוי דהא דאמרינן התם אליבא דרב דטהרות בעי כוונה אינו אלא מעלה דרבנן כדמוכח באותה סוגיא ובהדיא אמרינן בסוף פ"ב דחגיגה (דף כ"ד) דהני מעלות דהתם דרבנן נינהו ומשמע שם דאליבא דרב דאמר בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה אלא לטהרות דווקא קאי נמי אהא דתנן התם טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ולטהרות דווקא אינו אלא מדרבנן ומה שהקשו מכמה חציצות מצינו לטהרות ולא לבעלה נראה שכוונו להא דפ"ב דנדה (דף ס"ז) דאיכא מקצת ספרים דגרסי התם ולית הלכתא ככל הני שמעתתא דכי אתמר הכי לטהרות אבל לבעלה טהורה כי הא דאמר ר"ל האשה לא תטבול אלא דרך גדילתה וכו' ואין זה דיחוי חדא דרש"י והרבה מפרשים לא גרסי לה אלא כל הני חוצצים בין לטהרות בין לבעלה ואפי' למאן דגרס לה הדבר ברור ומוכרע מעצמו דחציצות הללו אינן אלא מדרבנן ולטהרות גזרו אבל לבעלה לא דאילו בחציצות של תורה ודאי אין לחלק בין בעלה לטהרות ובסי' לרא"ם (סי' קצ"ב) כתב בשם ה"ג דאקשה רחמנא נדה לזבה דכתיב כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה וטבילה לזבה למדנו לר"ש בסוף נדה (דף ס"ז) דכתיב אחר תטהר אחר מעשה אחר טבילה תטהר מאחר דהמעשה סתום יש לנו להעמיד בדבר שראינו שתלה הכתוב טהרה במקום אחר דהיינו טבילה מיהו לרבנן דפליגי עליה דר"ש לא למדנו דדרשי אחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאהמפסקת ביניהם ואי משום דאיתקש זבה לזב דכתיב והזב את זובו ובזב כתיב ורחץ את בשרו במים חיים וטהר ה"ל להצריך מים חיים בזבה כמו בזב ותניא בתוס' דזבים חומר בזב מבזבה שהוא טעון מים חיים משא"כ בזבה ומסיק דטבילת נדה נ"ל מבמי נדה יתחטא כדפי' ר"ת וזבה יליף מנדה בהקישא דלעיל ולפי"ז יש ליישב פי' ר"י דנ"ל טבילת נדה מהדוה בנדתה אליבא דר"ע וזקנים הראשונים כר"ש ס"ל דדריש אחר תטהר אחר מעשה תטהר ונ"ל טבילת נדה מזבה בהקישא ור"ע כרבנן ס"ל דדרשי אחר תטהר אחר אחר לכולן והדוה בנדתה לטבילת נדה אתיא וטבילת זבה נ"ל מנדה בהאי הקישא דאמרן: