גבורת ארי על יומא נד.

[מלואים: ומהם מבני שמעון הלכו לשעיר כו' משמע דבני עשו היושבים בשעיר היו בכלל בלבול סנחריב ויש לי ללמוד מכאן דאדום בזמן הזה מותר [לבוא] בקהל מיהו לאחר שנתגייר דמה"ט התירו ליהודה גר עמוני לבוא בקהל משום דכבר עלה סנחריב ובילבל את כל העולם וכל דפריש מרובא פריש כדתנן פ"ד דמס' ידים וזה שלא כדברי ר"א ממיץ בס' יראים סימן ר"ג שנסתפק לומר שאדום לא בילבל מדא"ל אנטונינוס לרבי בפ"ק דע"ז אתינא לעלמא דאתי א"ל והכתיב שמה אדום מלכיה וכל שריה ועוד אמ' התם מי מוקמי מלכא ב"מ והא כתיב בזוי אתה מאד שאין מעמידין מלך ב"מ אלמא לא נתבלבלו מיהו רא"מ גופיה מסיק התם שהבלבול אינו מועיל בזרע מלכים שמתוך חשיבותם ניכרים מי הם ותולדותיהם ומהיכא באו ואני אומר די"ל על דבריו שפי' הר"ש שם במס' ידים דק"ל אהא דהתירו את יהודה העמוני מפני בלבול סנחריב והא בפ"ק דמגילה אמרי רבנן לאחשורוש זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו ותי' דמדלת הארץ השאיר ונתבטלו בשאר האומות שהביא עליהם ובימי אחשורוש היה הדבר חדש והיו ידועים אבל בימי ר"י בטלו להו ברובא וה"נ י"ל בהא דאנטונינוס שהיה מן הידועים וגם הא דאין מעמידין מלך בן מלך י"ל דאותן שהושיב סנחריב תחת אדומים בארצם קי"ל להגמ' שנתערבו בדלת הארץ והלכו בנימוסיהן ולמדו מהם נמי הא דאין מעמידין מלך בן מלך אלא דהא ק"ל אם איתא שדלת הארץ נשארו במקומם א"כ מאי פריך הכא וכבר בא סנחריב ובילבל דילמא מדלת הארץ שהשאיר היו מן בני שמעון שהלכו לשם ג"כ:]

[מלואים: ויכו את שארית הפלטה אשר לעמלק א"י מה ענין עמלק לשעיר אע"ג דעמלק בן בנו של עשו היה מ"מ נחלקו בניו לב' אומות אדום ועמלק ועל אדום נצטוו ישראל שלא להתגרות בהם ולהם ניתן ארץ שעיר כדכתיבי קראי ועל עמלק נצטוו להיפך למחות את שמו ולהם ארץ אחרת וכ"ז מפורש בקרא וא"כ מאי קאמר שהלכו לשעיר ויכו את עמלק מאי בעו בני עמלק בשעיר ושמא י"ל קצת בני עמלק נטפלו עם שאר בני עשו ודרו בקצת ערי שעיר של בני עשו אחיו לאותן הכו בני שמעון:]

[מלואים: תיובתא פי' וש"מ דכבר גלו ונתבלבלו בימי סנחריב וק"ל הא עזרא כתב ספר דברי הימים כדאמ' בפ"ק דב"ב והוא היה כמה דורות לאחר בלבל סנחריב והאיך כתב הוא בספרו עד היום הא בימיו לא היו שם וי"ל דעזרא העתיק ד"ה מכמה ספרים שמצא כמו שכתבתי שם מש"ה יחוס הדורות אינן על הסדר גם יש סתירות הרבה מיניה וביה ומד"ה לס' עזרא כי בספר א' מצא כן ובספר א' כן וכמו שמצא כן העתיק וה"נ י"ל שמצא בספר קדמון שנכתב קודם בלבול סנחריב וכתוב בו כן ומבני שמעון הלכו וכו' עד ויהיו שם עד היום הזה ובלשון שמצא כתוב כן העתיק ולא רצה לשנות:]

[מלואים: מגלין להם את הפרוכת למאי דר"ל דבמקדש א' מיירי האי מגלין את הפרוכת היינו דבבי העשוי לק"ק ומראין להם את הכרובים היינו כרובים שע"ג הארון או שאצל הארון שעשה שלמה וק"ל איך נכנסים להיכל לגלול הפרוכת של ק"ק הא הו"ל ביאה שלא לצורך עבודה ועובר בלאו כדכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש היינו היכל ובפ"ק (דף כ"א) (כאן חסר וגם שם לא נמצא דבר מחידושיו וחבל על דאבדין):]

[מלואים: שתים א' לפתחו של היכל וא' לפתחו של אולם ק"ל אמאי כיילינהו כחדא וקאמר שתים הא לא דמו להדדי לא בגובה ולא ברוחב דהא פתחו של. אולם גובהו מ' ורחבו כ' ושל היכל גובהו כ' ורחבו י' כדתנן במס' מדות ולפי גובה ורוחב הפתחים צ"ל גובה ורוחב הפרוכת וא"כ למה כיילינהו בהדדי דקאמר שתים וי"ל אגב הנך דנקט ב' בדביר וב' כנגדן בעליה דחשיב להו בב' ב' נקט נמי הכא ב' אע"ג דלא דמו להדדי א"נ י"ל דסבר כמ"ד אולם והיכל קדושה אחת היא להכי כיילינהו לאשמועינן דחדא קדושה היא ובהכי נ"ל נמי הא דנקט נמי של היכל קודם לשל אולם דלפי הסדר דחשיב ממזרח למערב תחילה של עזרה לפנים ממנו לצד מערב אולם והיכל ויותר לפנים למערב דביר ולמה באמצע מהפך הסדר בשתים אלו קחשיב ממערב למזרח א"ו הואיל וה"ט דכייל להו כחדא משום דחדא קדושה הן הקדים היכל דכחדא חשיבי ובפ"ב דכתובות (דף ק"ו) גרסינן ז' כנגד ז' שערים ולא גרסינן שתים א' לפתחו של היכל אלא א' לפתחו של היכל ואע"ג דאמרינן לקמן (דף ס"ב) שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות היכל פסולים שנאמר ושחטו פתח אוהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול פרוכת אינו מפסיק וכפתוח דמי כדאמרינן בפ"ה דזבחים (דף נ"ה) אהא דשלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות היכל פסולים קא מיבעי ליה וילון מאי אמר ר' זירא הוא עצמו אין נעשה אלא בפתח פתוח ופירשו התוס' הוא עצמו אין נעשה אלא בפתח פתוח שהוילון אינה משמשת רק עשוי לצניעות בעלמא שלא יסתכלו בהיכל בשעת שחיטה דאי משום לאחר שחיטה הרי יכולין לסגור הדלתות:]

[מלואים: שנים בדביר כנגד אמה טרקסין שהיה בבית ראשון וקשה בשלמא למטה עשו ב' כדי לקלוט ביניהם אויר אמה טרקסין ה"ט כדפי' בת"י משום הקטרת פנים שלא יקטירו באותו אויר אמה ודילמא קדושתו כלחוץ א"נ משום הזאת חטאות הפנימיות הטעונים הזאה על הפרוכת והזאות אלו טעונין במקום הבדלת היכל מק"ק ודילמא אויר אמה זו כלחוץ וכי מזה על הפרוכת אכתי רחוק קרוב לאמה מקדושת ק"ק כמש"ל ולפיכך עשאוהו ב' שהם כחדא חשיבא אבל לחוץ בין העליות תרתי ל"ל בחדא סגי ויעמדוהו לצד חוץ ובע"כ צ"ל כדפי' התם דגזה"כ הוא דצריך מחיצה והבדלה דווקא שיהא מכוון במקום המבדיל בין קודש לק"ק שיהא מן המחיצה ולפנים מיד ק"ק כדכתיב והבדילה הפרוכת לכם בין קדש ובין קודש הקדשים דכשם שצריך הבדלה למטה ה"נ למעלה צריך הבדלה בין העליות קודש לשל קודש הקדשים:]

[מלואים: לעולם במקדש ב' וכרובים דצורתא הוו קיימא ק"ל אי במקדש ב' תקשה מההוא כהן שהיה מתעסק דש"מ נתגרשה חזרה לחיבתה הראשונה ושמא י"ל דאותן כרובים דצורתא היו בהיכל והתם אע"פ שחזרה לחיבתה הראשונה לית לן בה תדע דהא שולחן של לחם הפנים שהי' בהיכל והיו מגביהין אותו לעולי רגלים וא"ל ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו ומשמע דבמקדש ב' נמי היו עושין כן כדמוכח בשילהי חגיגה שהיו אומרים לכהנים ע"ה ברגל הזהרו שלא תגעו בשולחן ומפני שמגביהין אותו לעולי רגלים לא הוי כלי עץ שעשוי לנחת דאינו מקבל טומאה והא במקדש א' אכתי לא גזרו על טומאת ע"ה וש"מ דבהיכל וכליו לית לן בה והא דקאמר מגלין להם את הפרוכת היינו פרוכת דבבי של היכל:]