גבורת ארי על יומא מא:

קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח. קשה לי למאי דמסיק בג' דלנשחט נגד בית שחיטתו נמי אקשירה קאי שקשר א' בצוארו במקום שחיטה קשה לי אמאי הקדים להתעסק בקשירת הל' של המשתלח קודם לשל שם הא קי"ל ריש פ"י דזבחים (דף פ"ט) כל התדיר או המקודש מחבירו קודם את חבירו והא שעיר של ה' קדיש טפי שמתן דמו לפנים ובשל המשתלח ליכא מתן דמים כלל וכי תימא הני מילי דתדיר ומקודש עדיפי בעסק עבודה דקדמי לעבודה וכדתנן התם דם חטאת קודם לדם עולה אבל לא במאי שהן צורכי הקרבן כגון הכא שאין הקשירה אלא שלא יתערבו לית לן בה ליתא דהא תנן בסוף פ"ה דסוכה (דף נ"ו) חג עצרת אומר ליה הילך מצה פי' לחם הפנים הילך חמץ של שתי הלחם וטעמא משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ולחם הפנים תדיר בכל שבת ושתי הלחם אינו אלא בעצרת משום הכי בחל עצרת בשבת כשחולק מהן לכהנים אומר בתחילה הילך מצה של לחם הפנים דתדיר ואחר כך הילך חמץ ואפילו למ"ד התם שאומר לו תחילה הילך חמץ ואחר כך הילך מצה היינו משום דחמץ עיקר ומצה טפל שהוא של שבת שעברה כדמפרש התם הא לאו הכי כולי עלמא מודו דמצה קדים משום דתדיר אע"ג דאין כאן משום עבודה אלא עסק חלוקה אפי' הכי תדיר קודם ואם כן הוא הדין למקודש וכיון דשל שם קדיש טפי אמאי מתעסק בקשירת לשון המשתלח קודם לשל שם. וי"ל דשאני הכא דכיון דכל עיקר קשירת הלשון אינו אלא מטעם שלא יתערבו זה בזה כדאמר בגמרא נמצא קשירת הלשון של משתלח הוא נמי צורך של שם שלא יטעה בשל שם לעשותו משתלח ושלא להקריבו והוי ליה עסק קשירה זו של משתלח מפני צורך המקודש שהוא של שם ואע"ג דבקשירה של שם עצמו נעשה צרכו של שם יותר דקשירת גופיה מהני ליה שלא יתערב לא בחבירו ולא באחרים ואילו קשירת חבירו לא מהני ליה שלא יתערב בשל אחרים אלא בחבירו בלבד מ"מ כיון דקשירה זו מהני נמי לשל שם במקצת שלא יתערב בשל חבירו הוי ליה עסק זה נמי צורך המקודש שהוא של שם וכ"ש למאי דרצה לומר ולנשחט אהעמדה לחוד קאי ולא אקשירה דאתי שפיר דכיון דלא היה קשירה בשל שם אלא בשל משתלח לחוד הא קשירה זו היתה לצורך של שם כמו לצורך המשתלח לפיכך התחיל להתעסק בשעיר משתלח וכיון שעוסק במשתלח הקדים מעמדו נגד בית שילוחו קודם להעמדת הנשחט נגד בית שחיטתו משום אין מעבירין על המצות דעדיף כמו מקודש כמש"ל גבי עבורי דרעא אטוטפתא דאין מעבירין על המצות על כל פנים שקול כמו מקודש:

בראש שעיר המשתלח והכי נמי קשרו לנשחט וקשה לי האיך קשרו לשון בראשו של זה ובין קרניו של חבירו הא עביד עבודה בקדשים דכהאי גוונא אמרינן ריש פ"ו דפסחים (דף ס"ו) גבי שכח ולא הביא סכין מערב שבת בערב פסח שחל בשבת לצורך שחיטת פסח דמי שפסחו טלה תוחב בצמרו גדי תוחבו בין קרניו דפריך והא עביד עבודה בקדשים ומשני דעביד כהלל דמביאו כשהוא חולין בעזרה ומקדישו ושוחטו והא גבי שעירים הללו ליכא למימר הכי דכבר קדשי וקיימי מקמי הגרלה ואפילו למאי דפי' התוס' התם בשם הירושלמי אהא קודם דעביד עבודה בקדשים דכל עבודה שלצורך הקרבן לית לן בה ואפילו תימא דכל זמן עמידת השעירים בעזרה היה קשירת הלשון לצרכן שלא יתערבו זה בזה ולא באחרים כדמפרש בגמ' מ"מ בשעת שילוח המשתלח מן העזרה עד בואו לצוק דאין כאן חשש תערובת הא ודאי הוי ליה שלא לצורך והא בקשירת לשון זה היה משתלח ועליו תנן לקמן בפ"ו מה היה עושה חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו בין קרניו כמו שמפרש בגמ' ועוד הא גמ' דידן על כרחך לא סבירא ליה הא דירושלמי מדאיצטריך לשנויי עלה דעביד כהלל מיהו אהא לשון של זהורית של שם איכא למימר כיון דאין לו שיעור ובכל שהוא סגי וכמו שמפורש בגמ' בשם התוס' אין בזה משום עבודה דקל הוא אבל משתלח שהיה משקל ב' סלעים כדאמרינן בגמ' הא ודאי לא גרע מסכין של שחיטה דסגי בדבר מועט ואפילו הכי קאמר דיש בו משום עביד עבודה בקדשים וא"ל כיון דשעיר המשתלח לאחר הגרלה לא חזי למזבח דין קדשי בדק הבית עליו דאין אסורין בגיזה ועבודה אלא מדרבנן כדאמר ריש פ"ב דבכורות (דף י"ד) ואע"ג דקודם וידוי מיקרי ראוי אל פתח אוהל מועד ואי לאו דמיעט קרא מלה' הוה אמינא דמחייב עליו משום שחוטי חוץ כדאמרינן ריש פרק בתרא דזבחים (דף קי"ב) היינו משום דשחוטי חוץ בראוי אל פתח אוהל מועד תליא מילתא והא ראוי לבא משום וידוי אבל מ"מ כיון דאינו ראוי להקרבה לאחר הגרלה שכבר עלה עליו הגורל לעזאזל אינו אסור בגיזה ועבודה אע"ג דאסור להקדישו מחוסר זמן ובעל מום ואפילו היכא דאינו צריך גורל ומבורר מעצמו לעזאזל כדאמרינן לקמן פ"ו (דף ס"ו) שעיר המשתלח דרבי קרא לה' כדאמרינן התם אבל לענין גיזה ועבודה דלא רבי קרא הואיל ואינו ראוי להקרבה לית לן בה דהא ודאי מהאי טעמא דאינו ראוי להקרבה לאחר הגרלה אין דינו כקדשי בדק הבית אלא דמי לקדשי מזבח שקדם הקדישן למומן דאסורין בגיזה ועבודה אפילו לאחר פדיונם מן התורה ולוקין עליו כדאמר התם בפ"ב דבכורות:

אני וביתי ובני אהרן בסוף פ"ק דשבועות (דף י"ג) נפקא ליה דכהנים מתכפרים בפרו משום שקרויין ביתו דכתיב בני אהרןברכו את ה' והוי ליה בכלל וכפר בעדו ובעד ביתו ואע"ג דדרשינן בפ"ק ביתו זו אשתו תרי ביתו כתיבי חד ביתו ממש שהיא אשתו וחד לרבות כהנים שגם הם קרויים ביתו כן פי' הר"ן וקשה לי הניחא לר"י דסבירא ליה התם דכהנים יש להם כפרה בשעיר המשתלח בשאר עבירות ולדידיה ה"ה וידוי של פר ודמו א' כנגד שעיר הנעשה בפנים וא' כנגד שעיר החיצון ואייתר וידוי ב' על הכהנים כדאמר התם אבל לר' שמעון דסבירא ליה התם דכל כפרת כהנים אינן אלא בפר ואפילו בשאר עבירות ואדר' שמעון אמר התם דהני ב' וידויים ודם הפר א' כנגד שעיר פנים וא' כנגד שעיר חוץ וא' כנגד שעיר המשתלח אם כן מנלן שהכהנים מתכפרים בפרו דלמא הני תרי וכפר בעדו ובעד ביתו לא מיירי אלא מביתו ממש שהיא אשתו וחד כנגד שעיר חוץ וחד כנגד שעיר המשתלח ודמו נגד שעיר הפנימי והתם אמרינן בהדיא שמתכפרין לר' שמעון בפר ולא מסתבר לומר דר' שמעון לית ליה ביתו זו אשתו ואינו צריך שיהא לכהן גדול אשה אלא הני ב' ביתו דכתב רחמנא גבי וידוי א' וב' שניהן לאחיו הכהנים אתי שקרוין ביתו דאי אפשר לומר כן דהא אשתו ודאי קרויה ביתו כדכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו דהיינו אשתו שאמר רחמנא ליבמה ושמא י"ל אע"ג דלר' שמעון הני תרי וידוין אתרי מילי קאי ונגד ב' כפרות מ"מ אין צריך לומר קרא גבי וידוי ב' ביתו וממילא הוה אמינא דבוידוי זה מתכפר ביתו זו אשתו נמי כמו בוידוי א' דגרירא אבתריה ומתכפרת עמו מהדר מכתב רחמנא ביתו בוידוי ב' למה לי ש"מ דלאחיו הכהנים קאתי שכולן קרוין ביתו וגלי רחמנא בוידוי א' ביתו אשתו והוא הדין לב' ואחיו הכהנים גלי בוידוי ב' והוא הדין לא' דעל הכל מתכפרים אשתו והכהנים עמו ונתקה כפרתן משל ישראל לכפרתו בכל דלא מסתבר לנתקן לחצאין:

אלא לאו אקשירה קאי. איני יודע אי אקשירה לחוד קאי והעמדה לא צריך או העמדה כנגד בית שחיטתו נמי צריך מיהו לקמן בפ"ו (דף ס"ו) תנן גבי וידוי של שעיר המשתלח בא לו אצל שעיר המשתלח ופירש"י במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו כדאמרינן בפ"ד הרי לפירושו לפי המסקנא אהעמדה נמי קאי:

של שעיר המשתלח דבעי חלוקה פירש"י כדתנן לקמן מה היה עושה המשלח את השעיר חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין קרניו ובת"י רצה לומר דחלוקה היינו שנותן חציו בשעיר של שם ומשום הכי לא קאמר ג' לשונות א' שעיר של שם דלא חשיב לה אלא א' ומסיימי אלא כפירש"י תנן לקמן בהדיא מיהו לקמן פי' הת"י חלק לשון של זהורית אין זה שהיו קושרין במקדש בראש שעיר המשתלח לעיל פ"ד כדמוכח בפ' התרומה במס' שקלים דקתני פרה ולשון של זהורית שבראש שעיר המשתלח באין מתרומת הלשכה כבש שעיר ולשון שבין קרניו באין משירי הלשכה. מ"מ אומר אני דאחד הוא ומה שהביאו מפ' התרומה נוסחא משובשת נזדמנה להם התם והכי גריס בכל המשניות ובמשנה ירושלמית פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו וכו' באין משירי הלשכה והאי לשון של זהורית דרישא היינו שני תולעת שמשליך לתוך שריפת הפרה וכן פירש המפרש וכי תימא אם כן אמאי לא קאמר ג' לשונות כבר פי' התוס' שלא היה בשעיר של שם אלא חוט אחד של שני להכירא בעלמא:

עץ ארז ושני תולעת שקלטן שלהבת כשירה. קשה לי אמאי לא נקט נמי אזוב ונראה לי שטעות סופר הוא וחסר מן הספרים תיבת אזוב והכי גרסינן עץ ארז ואזוב ושני תולעת שקלטן שלהבת כשירה והכי נמי מוכח בסמוך דתני אזוב עמהם:

למה כורך שיהא כולן באגודה אחת פירש"י דבעינן שיהא נלקחין בבת אחת דכתיב ולקח עץ ארז ואזוב ושני תולעת. קשה לי הא אמרינן בסוכה ובמנחות פ"ג (דף כ"ז) לולב לר"י אגוד כשר שאינו אגוד פסול דגמר קיחה קיחה מאגודת אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה ולרבנן בין אגוד בין שאינו אגוד כשר דלא גמרי קיחה קיחה והא אמר התם בפ"ג דמנחות אהא דתנן ד' מינים שבלולב מעכבין זה את זה אמר רב לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אינם מעכבין ופי' התוס' בשם בה"ג הא דיש לו אינן מעכבין היינו דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי לא נפקא אלא אי מגבה חד חד לחודיה שפיר דמי אלמא לרבנן דלא גמרי קיחה קיחה אפי' נלקחין בזה אחר זה שפיר דמי ולא בעינן שיהיה נלקחין בבת אחת אע"ג דהתם נמי לקיחה כתיב ולקחתם לכם פרי עץ וגו' וליכא למימר דהתם ר' אליעזר בר' שמעון היא דאמר הכא למה כורכן כדי שיהא בהן כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה אלמא ל"ל הא דרבי דאמר שיהא כולן באגודה אחת אלא בלקיחתן בזה אחר זה נמי סגי אי לאו טעמא דכובד הא ליתא הא רב אמר הכא עץ ארז וכו' שקלטן שלהבת כשירה ומוקי לה רבא כתנאי וסבירא ליה כרבי דלא בעי כובד ובעל כרחך הא דכרכן היינו טעמא כדי שיהא כולן באגודה אחת כרבי אלמא ולקח בבת אחת משמע והאיך אמר רב [נראה שגירסת רבינו היה שם רב ובגירסא שלנו לא נזכר כאן רב כלל עיי"ש במנחות דף כ"ז ע"א] התם אבל יש לו אינו מעכב ואפי' אי מגביה ליה חד חד לחודיה שפיר דמי והיינו כר' אליעזר בר' שמעון אם כן קשיא דרב אדרב שוב ראיתי להת"י שפי' בשם ה' יוסף דהא דבעינן אגודה אחת לרבי לפי שהן דברים קטנים והידור מצוה הוא זה ולהאי פירוש אין לו ענין להא דד' מינים שבלולב כלל עוד פירשו בשם ריב"א דילפינן מאגודת אזוב דמצריך לקיחה כי התם כדילפינן נמי בסוכה גבי לולב וקשה לי על פי' ריב"א אם איתא דהיינו טעמא דרבי דבעי שיהא כולן באגודה אחת משום דגמר קיחה קיחה מאגודת אזוב אם כן לא סגי בכריכה בעלמא אלא באגודה גמורה שהיא קשירה דהא ר' יהודה דגמר לולב קיחה קיחה מאגודת אזוב קשירה גמורה בעי ובכריכה לא סגי כדאמרינן בפ"ג דסוכה (דף ל"ב) דתניא הותר איגדו בי"ט איגדו כאגודה של ירק ופריך ואמאי ליענביה מיענב ומשני הא מני ר' יהודא היא דאמר עניבה קשירה מעליא היא ודייק עלה ר' יהודא איגוד מעליא בעי פי' וכריכה כאגודה של ירק לאו איגוד הוא וכיון דיליף קיחה קיחה מאגודת אזוב איגוד בעי ולא סגי בכריכה ומסיק האי תנא סבירא ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא אלמא כריכה לאו איגוד הוא ואי רבי דמצריך שיהא כולן באגודה אחת יליף קיחה קיחה מאגודת אזוב ליבעי איגוד ולא תסגי בכריכה בעלמא אלא ודאי ליתא פירושו גם בפי' הר"ש המשנה פ"ג דפרה פי' טעמא דרבי כדפירש"י ומ"מ יש שם פי' א' לשאר מפ' אין זה מקומו ושם אפרש מיהו מדברי התוס' לקמן נראה שגורסים בהא דקלטן שלהבת ר' יונתן ולא רב: