גבורת ארי על יומא ב.

מתניתין שבעת ימים קודם יום הכפרים כו' עד א"כ אין לדבר סוף וש"מ דלכ"ע כה"ג ביום הכפרים צריך להיות נשוי לא פליגי אלא דר"י חייש למיתה שמא תמות אשתו משום הכי מתקינין לו אשה אחרת ורבנן לא חיישי למיתה אשתו כ"ע דרשי ביתו זו אשתו ואשה זו של כה"ג צריכה שתהיה נשואה לו ולא סגי בארוסה כדאמרינן בגמרא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא וה"ה דצריך שלא יהיה לו ב' נשים כדאמרינן בגמרא רחמנא אמרה וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים. והרמב"ם (בפ"א מהלכות עיוה"כ) כתב שעבודת יוה"כ הכל עשוי בכה"ג נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו ולא ביאר הא דולא ב' בתים. ואולי אזיל לטעמיה שכתב (בפי"ז מהלכות איסורי ביאה) ואינו נושא ב' נשים לעולם כאחת שנאמר אשה א' ולא שתים (ובהלכות כלי מקדש פ"ה) כתב ואינו נושא שתי נשים ואם נשא ב' אין יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש א' וכבר השיגו הראב"ד ואין זה מקומו מ"מ הא ודאי שאינו עובד ביוה"כ אם יש לו ב' נשים לדברי הכל דבעד ביתו אמרה רחמנא ולא בעד ב' בתים ודוקא כששתיהן נשואות לו אבל אי אחת נשואה ואחת ארוסה לית לן בה דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא. מיהו זה מיבעי לי אי ביתו מעכב אפילו בדיעבד דאי עבר ועבד ביוה"כ בלי בית אי בשתי בתים עבודתו פסולה או אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד לית לן בה וכי תימא אי אינו אלא לכתחלה אמאי מתקינין לו אשה אחרת מחששא דשמא תמות אשתו לר' יהודא ואפי' לרבנן אי לאו משום דאין לדבר סוף הוי מתקינין לו אשה אחרת הא ר"ל דייק בגמרא לקמן (דף ג' ע"ב) גבי כהן אחר מדקתני מתקינין ולא תני מפרישין ש"מ דאין הפרשה מעכב אלמא כיון דלא מעכב בדיעבד לא חיישינן לשמא הכי נמי אי ס"ד דביתו לא מעכב בדיעבד לא יש מקום לחששא דשמא ואמאי מתקינין אשה אחרת לר' יהודא מחששא דשמא תמות אשתו אלא ע"כ ש"מ דביתו מעכב אפי' בדיעבד. י"ל דאפי' תאמר דאין ביתו מעכב בדיעבד מ"מ כיון דלכתחלה מצוה איכא חשו לשמא תמות והא דלא חשו לשמא יארע בו פסול ויפרישו לכהן שמתקינין תחתיו דהא נמי מצוה איכא י"ל כדאמ' בגמ' הא דחשו רבנן לשמא יארע בו פסול ולא חשו לשמא תמות אשתו משום דכה"ג זריז הוא והא דמפרישין אחר תחתיו משום כיון דעבדינן לי' צרה כ"ש דמזדרז טפי וכיון דמדינא אין לחוש לפסול דכה"ג זריז הוי ואין מפרישין כהן אחר תחתיו אלא כדי להוסיף זירוז על זריזותו לחוד משום הכי לא חשו להפריש הכהן אחר שתחתיו ומ"מ דייק ר"ל שפיר דאין הפרשה מעכב דאי מעכב מה הועילו בתקנתן לתקן לו כהן אחר תחתיו לעשות לי' צרה שיזדרז טפי הא לא הוי לי' צרה כיון דאי אפשר להשני לעבוד בלי הפרשה אלא ודאי אין הפרשה מעכב ומהשתא הוי לי' צרה ויזדרז טפי ותדע דע"כ חיישינן לשמא משום מצות הפרשה אע"ג שאינו מעכב דאי לאו הכי תקשה לר"י למה מתקינין לו אשה אחרת שמא תמות אשתו מה בכך אם תמות אשת כה"ג ישמש השני תתתיו והא ודאי לא חייש לשמא תמות גם אשת השני דהא לב' מיתות לא חיישינן אפי' לר"י כדאמ' בגמ' אלא ודאי היינו טעמא דחיישינן שמא תמות אשת הכה"ג וישמש השני בלי פרישה דהא מיתה חדא לר"י שכיח כדאמ' בגמ' מש"ה חייש לה משא"כ בטומאה דלא חייש לה משום דכה"ג זריז הוא ולא מתקינין לי' אחר אלא משום תוספת זריזות מש"ה אין צריך פרישה לשני וכ"ת יפרישו לשני לר"י ותו אין צריך להזמין לכה"ג אשה אחרת דאם תמות אשתו ישמש השני תחתיו וי"ל דתקנת הכה"ג עדיף לן לתקן לו אשה אחרת שמא תמות אשתו משישמש השני וכ"ת א"כ לא מוכח מכאן מידי דחשו לחסרון הפרשה משום דמתקינין לו אשה אחרת ולא אמרינן ישמש השני אם תמות אשתו דלמא כולה מילתא משום תקנת כה"ג שישמש הוא עושין כן ליתא דבפ"ב דסוכה (דף כ"ד) מסיק הגמ' דר"י לא חייש למיתה והא דחייש הכא לשמא תמות אשתו מעלה עשו בכפרה פי' משום כפרת יוה"כ דאלים חייש בה מה דלא חייש במקום אחר ואי כדאמרת הא לאו משום כפרה הוי האי חששא אלא משום תקנת כה"ג אלא ע"כ ש"מ הא דמתקינין לו אשה אחרת הוא משום מעלת כפרה חיישינן למיתה מטעמא דנמצא השני עומד ועובד בלי הפרשה ואין הכפרה נעשית כתיקונה וכמצותה וכיון דמשום מעלת כפרה אי אפשר לך אלא באחד משתי אלה או להפריש השני או לתקן אשה אחרת לכה"ג הא כיון דאי אפשר בלתי תקנה לאחד מהן או להכה"ג או להשני הא ודאי תקנת כה"ג לתקן לו אשה אחרת כדי שישמש הוא אם תמות אשתו עדיף לן משנתקן ע"י הפרשה את השני וישמש הוא תחתיו אבל אי לאו משום מעלת כפרה אין צריך לכלום לא להפרשת שני ולא לתקן אשה אחרת לכה"ג א"כ אין ראיה מהכא דביתו מעכב בדיעבד. עוד י"ל דהיינו טעמא דחשו לר"י לספק ביתו אפ"ת דלא מעכב מה שלא חשו לספק פרישה הואיל ואינו מעכב משום דבשלמא גבי פרישה אע"ג דלא הופרש קודם יוה"כ מ"מ מאי דהוי הוי וביוה"כ בשעת עבודה אין כאן חסרון מצוה משא"כ בחסרון ביתו בשעת עבודה איכא חסרון מצוה דרחמנא אמרה וכפר בעדו ובעד ביתו והא ליכא נמצא העבודה בשעתה נעשית שלא כתיקונה בחסרון מצוה אלא שעל זה קשה מהא דפריך הגמ' (דף י"ג) ודלמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ועביד עבודה בשתי בתים ורחמנא אמרה בעד ביתו ולא בעד ב' בתים ודחיק טובא דמגרש לה על תנאי להוציא מחששא זו דב' בתים והא את"ל דביתו אינו מעכב בדיעבד אין לחלק בין אין לו בית כלל ליש לו ב' בתים דהא תרווייהו חד טעמא הן ומביתו נפקא להו ואי הא אינו מעכב ה"ה נמי לאידך דאינו מעכב וא"כ ל"ל תקנתא להוציא מחששא שלא תהי' עבודתו למפרע בשתי בתים הא בשעת עבודה אכתי אין כאן חסרון מצוה. מיהו בזה יש לדחוק ולדחות. מ"מ אכתי לא איתברר לן בהא דביתו אי מעכב בדיעבד או אינו אלא לכתחלה ומסתבר לכאורה לומר כיון דהאי וכפר בעדו ובעד ביתו גבי כפרת דברים כתיב ולא מיירי כלל מכפרת דמים כדדרשינן לקמן בפ"ג (דף ל"ו ע"ב) והא רפ"ד (דף מ') תניא לא התודה כשר וקאי בין אוידוי דפר בין אוידוי דשעיר המשתלח ואע"ג דר"ש ס"ל התם לא התודה פסול הא אנן קיי"ל כת"ק הילכך אין ביתו הנאמר גבי כפרה זו דדברים מעכב כיון דאפי' אי עקר לגמרי לכפרת דברים אינו מעכב אע"ג דודאי ביתו אית לי' כפרה בדם הפר כמוהו מ"מ כיון דלא גלי רחמנא לביתו אלא גבי כפרת דברים דאינו מעכב ביתו נמי אינו מעכב לגמרי אפי' לכפרת דמים. ולענין פלוגתא דר"י ורבנן קי"ל כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ואין צריך להתקין לו אשה אחרת מיהו הא מיבעי לי היכא שאירע שמתה אשתו של כה"ג ביוה"כ ולא יש אחרת לכונסה מי ישמש אי כה"ג עדיף שפירש שבעה ואע"ג דלית לי' ביתו פרישת שבעה עדיף כיון דנתבאר דביתו נמי אינו מעכב או דלמא ביתו עדיף מפרישת ז' וישמש כהן האחר שהזמינו תחתיו אע"ג דלא פירש שבעה הואיל ויש לו אשה. ומסתבר דהשני משמש הואיל ויש לו בית דאלו כה"ג דאין לו בית שמשמש איכא חסרון מצוה בשעת עבודה משא"כ השני אע"פ שלא פירש ז' אין כאן חסרון מצוה בגופו ועל דרך שפירשתי בסמוך. מיהו כד דייקת שפיר ש"מ דביתו מעכב אפילו בדיעבד מדחייש ר"י לשמא תמות אשתו מ"מ מודה דמתקינין כהן אחר ולא אמר דמפרישין ש"מ מה שאינו מעכב בדיעבד לא חייש לספיקא מאי אמרת דחייש לספיקא מ"מ אפי' למה שאינו מעכב והא דלא חשו לספק פרישה משום דכה"ג זריז הוא הא לר"י דחייש למיתה משום מעלת כפרה הוה לי' למיחש דלמא ימות הכה"ג גופי' ונמצא השני משמש תחתיו בלי פרישה והשתא למיתת אשתו חייש ר"י ומתקינין לו אשה אחרת אע"ג דחשש מיתת אשתו לא איכפת לן אלא ביומו שמא תמות ביוה"כ כ"ש דהוה לן לפרוש כהן אחר דיש לחוש זמן גדול יותר למיתת כה"ג כל ז' ימי הפרישה שאם ימות ביום ב' מימי הפרישה בטל מצות פרישה מן כהן השני אלא ודאי ש"מ דלא חייש לספק פרישה דלמא ימות כה"ג ונמצא השני משמש בלי פרישה הואיל ואין הפרישה מעכב בדיעבד ואפ"ה חייש לשמא תמות אשתו ש"מ דביתו מעכב אפי' בדיעבד וכיון דהוכחנו דביתו מעכב ממילא ש"מ היכא דמתה אשתו של כה"ג ישמש השני תחתיו דיש לו אשה ואע"ג שלא היה לו פרישה דאינה מעכבא ואלו ביתו מעכב:

ואכתי יש לעיין בהא דביתו אי קפיד רחמנא בשעת כפרת פרו דוקא שיהי' לו בית אבל בשעת כפרת שתי שעירים לית לן בה אם אין לו בית דהא האי ביתו לא כתיב אלא גבי כפרתפרו ואפי' לר"י דס"ל ברפ"ק דשבועות (דף ב') דבשאר עבירות אחד כהנים ואחד ישראלים מתכפרים בשעיר המשתלח מ"מ אפשר לומר דלא קפיד קרא אביתו אלא בכפרתו שלו דהיינו פרו המיוחד לו או דלמא אכולה מילתא קפיד אביתו שכל עבודת יוה"כ צריך להיות בכה"ג נשוי ואפי' לר"ש נמי אע"פ שכל כפרתו בפרו ווידויו:

ביתו זו אשתו. ק"ל דבפ"ק דקידושין (דף כ"ב) גבי רציעת עבד עברי תניא לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך אלמא בנים נמי בכלל בית הם וא"כ כהן גדול ביוה"כ ליבעי נמי שיהיה לו בנים ואמאי לא קפיד ר"י אלא אאשה בלבד ובשום דוכתא לא מצינו שכה"ג ביוה"כ צריך להיות לו בנים ושמא י"ל דהתם מואת יתירא קא דריש לי' דהוי מצי למיכתב כי אהבך וביתך את ביתך למה לי לרבות בנים אבל בכלל בית אינו אלא אשתו ותדע דהכי הוא דהא גבי יבום כתיב אשר לא יבנה את בית אחיו וע"כ אאשה לחוד קאי דבמקום בנים יבום ליכא אלא שאין זה ראיה כ"כ דהיכא דמוכח שאני. עוד י"ל אע"ג דבנים בכלל בית הכא מוכח דביתו אינו אלא אשתו לחוד דהא אי אמרת בנים הוי הכא בכלל בית ה"ה לבני בנים ואפי' בנות הרי הן כב"ב כדיליף לה בפ"ו דיבמות (דף ס"ב) מקרא ולא תימא דוקא בני בנים או בני בנות הוא דהוי כבנים אבל לא למטה מהן דאתפליג דרא זה אינו אלא אפי' כל יוצאי יריכו עד סוף כל הדורות כל זרעו כבנים הויין וראיה לזה מהא דאמרינן במס' יבמות סוף פ"ז (דף ע') וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל וזרע אין לה עיין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל וזרע אין לה עיין לה ופריך והא אפיקתה לזרע זרעה ומשני זרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול והשתא אי ס"ד דבני בנים דוקא הוא דהוין כבנים אבל לא למטה מהן אכתי תקשה זרע פסול מנין דלמא אתי קרא לרבויי בהא דוזרע אין לה למטה מבני בנים דאינם כבנים אלא ודאי ש"מ דכל זרעו עד סוף כל הדורות בכלל זרעו הן וכולן הרי הן כבנים ולדידהו נמי לא צריך קרא לרבויא דכולהו בכלל בנים נינהו וה"ה דכולהו בכלל ביתו הן ואם אין לרבו לא בנים ולא ב"ב רק יש לו זרע ואפי' דור עשירי נרצע דבכלל ביתך דקרא הן וכיון שכן אם איתא דהאי וכפר בעדו ובעד ביתו בניו בכלל הוי ה"ה כל יוצאי יריכו בכלל זה בין לענין שאין לו אלא אחד מזרעו ואפי' דור עשירי והשאר כולן מתו סגי לי' בהכי וה"ה איפכא אם כולן קיימין כולן מתכפרין עמו דכיון דכולן בכלל ביתו הן אי אפשר לך להוציא אחד מהן מכלל כפרתן והא ב' פעמים כתיב גבי פר כה"ג ביוה"כ וכפר בעדו ובעד ביתו חד קודם הגרלת השעירים והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו והשני אחר הגרלה נמי כתיב והקריב אהרן וכו' וכפר בעדו ובעד ביתו ואמרינן בספ"ק דשבועות (דף י"ג) אליבא דר"י דאמר כהנים בשאר עבירות מתכפרין בשעיר המשתלח דהני וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר דהיינו וידוי ובראשונה מתודה עליו ועל ביתו ובשני' עליו ועל אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו לפיכך צריך ב' וידוין והשתא אי ס"ד דזרעו בכלל ביתו הוי בוידוי ראשון כמו אשתו התינח בכהנים דורות בעי ב' וידוין קמא עליו ועל אשתו ועל כל זרעו והשני בא להוסיף כל אחיו הכהנים אבל באהרן גופי' דמשתעי ביה קרא ב' וידוין ל"ל דהא כל כהנים זרעו הן וכיון דכבר התודה בוידוי ראשון עליו ועל אשתו וכל זרעו בכלל וידוי שני ל"ל דהא זולת זרעו אין כהנים בעולם וכבר התודה עליהם בפעם ראשונה ואע"ג דכל כה"ג של דורות בכלל אהרן הן כדתני לקמן (דף ה') וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת"ל כלומר כיון דכל הפרשה נאמרה באהרן ממילא כה"ג של דורות נמי בכלל הן מ"מ הנ"מ בדבר ששייך באהרן גופי' הוא הדין נמי כל כה"ג דעלמא במשמע אבל מילתא דלא שייך באהרן כלל אלא לדורות לחוד אי אפשר לן להאמר באהרן והשתא אי וידוי שנית ליתא באהרן משום דכבר כולן נכללו בראשונה לא ה"ל למיכתב זו אלא והקריב את פר החטאת סתמא ולא הוי ליה להזכיר אהרן בכאן כיון דלא שייך וידוי זו בדידי' כלל אלא ודאי אין בכלל ביתו דוידוי א' אלא אשתו לחוד ובוידוי ב' נכללו בניו בכלל כל הכהנים לפיכך ב' וידוין הללו נהגו גם באהרן קמא עליו ועל אשתו ואין בניו בכלל והשניה על בניו וכיון דאין בניו בכלל וידוי ראשונה להתודות עליהם בפני עצמם אלא בכלל וידוי ב' של כהנים המה נכללים אע"פ שאין בנים לכה"ג ביה"כ לית לן בה הואיל שאינן בכלל ביתו מיהו לר"ש דס"ל התם דאין שעיר המשתלח מכפר על הכהנים בשאר עבירות אלא כל כפרתן תלוי' בפר של כה"ג משמע התם בספ"ק דשבועות דהני ב' וידוין ודם הפר א' נגד שעיר הנעשה בפנים וא' נגד שעיר הנעשה בתוך וא' כנגד שעיר המשתלח ותו ליכא למימר א' לו וא' לביתו דהיינו אחיו הכהנים א"כ האי תירוצא ליתא אלא שיש לומר דר"ש לית לי' כלל הא דכה"ג ביוה"כ צריך להיות לו אשה דבשלמא לר' יהודא דאחיו הכהנים בכלל ביתו דוידוי שנית ואינן בכלל וידוי הראשונה א"כ ביתו הראשונה ע"כ היינו אשתו אבל לר"ש דכל אחיו הכהנים נמי בכלל ביתו דוידוי קמא ומתכפרין בו על טומאת מקדש וקדשיו והא דכתב רחמנא תרי וידוין משום דתרתי כפרות נינהו לדידי' לא מצינו כלל שתכפר על אשתו א"כ לדידי' אשה לכה"ג ביוה"כ מנין ולפנינו בגמרא יתבאר עוד:

מפרישין כה"ג מביתו ללשכת פרהדרין רש"י פי' בגמרא גבי מביתו למה פירש דלשכה זו לא היתה קדושה בקדושת עזרה וק"ל הא תני' לקמן (דף ו') כל השערים שהיו שם לא הי' להם מזוזה חוץ משער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פרהדרין שבו בית דירה לכה"ג וכיון דלשכה זו לפנים משער ניקנור היתה והא משער ניקנור ולפנים מחנה שכינה הוי כדאמ' בפרק י"ג דזבחים (דף ק"י) כ"ש לשכה זו שהיה לפנים הימנו שקדושה בקדושת עזרה ואולי יפרש רש"י שלשכה זו אע"פ שהיתה בנויה בקודש אפ"ה היתה חול מפני שהיתה פתוחה לחול וקי"ל לשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול לקמן בפ"ג (דף כ') ומה שהוכרח לזה י"ל משום דקשה לי' מאי פריך בגמ' מביתו למה פירש כלומר למה פירש מאשתו תבוא אשתו עמו ואי היתה בקודש לא פריך מידי אבל לא הועיל בזה כלום דאפילו תימא דלא היתה קדושה בקדושת עזרה מ"מ קדושת הר הבית עליה ואכתי מאי פריך הלא בעל קרי משתלח חוץ לג' מחנות וכמו שהקשו עליו התוס' ובגמרא יתבאר עוד:

ומתקינין לו כהן אחר תחתיו לא נתברר לי האי מתקינין אי קאי ארישא ז' ימים קודם יוה"כ וביום הפרשה מתקינין אחר תחתיו או מלתא באפי נפשי' הוא ולא קאי ארישא דז' ימים אלא מתקינין אחר כן ואפילו בערב יוה"כ שפיר דמי דהא הכהן אחר שמתקינין תחתיו לא צריך הפרשה כדדייק בגמרא מדקא' מתקינין ולא קתני מפרישין וכמו אשה אחרת לר"י דסגי אף בערב יוה"כ כמו שאכתוב בסמוך בשם רש"י ומצד הסברא היה נראה לי שכל שמתקינין לו אחר תחתיו סמוך ליוה"כ הוא עדיף טפי דהא איכא חששא שמא יארע פסול לכה"ג וגם להכהן השני שמא יארע בו פסול באותן ז' ימים או ימות ויצטרך לכהן שלישי וטורח זה למה ואע"ג דת"ק לא חייש למיתה ואפי' לפסול לא חייש כדמוכח בגמ' מ"מ הנ"מ לענין דבתחלה לא צריך להזמין אשה אחרת משום חשש מיתה והכי נמי מן הדין ל"צ לתקן כהן אחר תחתיו מתחלה מהאי טעמא דלא חייש לא למיתה ולא לפסול אבל כיון דתקנו רבנן לתקן אחר תחתיו השתא יותר טוב לתקן סמוך ליוה"כ כל מה דאפשר כדי לצאת ידי כל החששות דאין בזה טורח יותר מאם שמתקינין לו כמה ימים מקודם מיהו למאי דמפרש בגמ' דכה"ג זריז הוא ומן הדין אין צריך לתקן אחר תחתיו אלא כיון דעבדינן לי' צרה כ"ש שיזדרז טפי י"ל דראוי לתקן אחר תחתיו ז' ימים קודם יוה"כ כדי שיהיה לו צרה ז' ימים קודם ויזדרז טפי כל משך אותן הימים:

רבי יהודא אומר אף אשה אחרת מתקינין לו בפ"ב דסוכה (דף כ"ד) מייתא לה ופרש"י שם ומזמינין לכה"ג אשה בערב יוה"כ ואע"ג דאמרינן בגמרא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא נ"ל דמשמע לי' לרש"י דהאי כניסה לאו ביאה היא דביאה בערב יוה"כ אי אפשר דהא מפרישין אותו כל ז' ימי הפרישה מביתו דהיינו מאשתו מחששא דשמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נדה כדמפרש בגמ' (דף ו') ומדתני ברישא ז' ימים מפרישין כה"ג מביתו ועלה קאי ר"י בסיפא אף אשה אחרת מתקינין לו משמע דאז"י דרישא קאי ר"י ולא קודם לכן ומהשתא בע"כ בביאה אי אפשר מהאי חששא דספק נדה אלא ע"כ בכניסה לחופה לחוד מיקרי ביתו וכיון שכן אין להקדים ולהזמין אשה אחרת קודם ערב יוה"כ אלא בהזמנה בערב יוה"כ סגי ולפנינו בגמר' (דף ב) גבי הא דמגרש לה על תנאי תראה מה שיש להקשות ע"י זה:

גמרא כיון דטבול יום כשר בפרה דתנן מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו התוס' פי' לאו בטומאה דאורייתא מטמאין לי' דלא היו מזלזלין בי' כולי האי אדרבה אמרי' בפרק חומר בקודש (דף י"ח) בגדי אוכלי תרומה מדרס לחטאת אלא כדתנן בפ"ג ממסכת פרה סומכים את ידיהם על ראשו וא"ל אישי כה"ג רד טבול אחת משמע מחמת שנוגעין בו חשבינן לי' כטמא טומאה דרבנן דאחיו הכהנים חשיבו כטמאים לגבי דידי' דבגדיהם מדרס לחטאת כדפי' עוד כתבו לקמן (דף ג') ה"מ ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו דטבול יום דבועל נדה שהוא טמא מה"ת אסור לפרה מדרבנן אבל הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ג דפרה כתב שהם יטמאוהו כמו נוגע בשרץ או בנדה או מה שדומה לזה ואח"כ יצוהו בטבילה הרי שפירש שטימאוהו בטומאה של תורה כשרץ ונדה ובטבול יום כזה שרף הפרה. ולכאורה משמע בפ"ג דחגיגה (דף כ"ג) כדברי התוס' דבטומאה דרבנן נמי סגי לי' דמייתי התם להא דתנן שפופרת שחתכה לחטאת רא"א יטביל מיד רי"א יטמא ואח"כ יטביל ופרכינן דחתכה מאן אי דחתכה חבר למה לי טבילה ואי עם הארץ בהא לימא ר"י יטמא ויטביל הא טמא וקאי ומוקי לה בחתכה חבר ומשום צינורא דע"ה דנפיל מקמי' דליחתכה וחיישינן דלמא בעידנא דחתכה עדיין לחה הי' ואמרינן לר"א מאי היכרא איכא לצדוקים בהא דט"י כשר בפרה כיון דכלים הנגמרים בטהרה אפי' בעלמא לא בעי הערב שמש ושני רב עשאוהו כטמא מת בז' שלו אלמא דטבול יום דרבנן סגי נמי להיכרא דצדוקים בפרה ואין צריך לטמאיהו בטומאה של תורה דהא צינורא דע"ה אינו אלא דרבנן ואפ"ה מתמה אר"י דאמר מטמא ויטביל הא מטמא וקאי וגדולה מזו אמרינן אדר"א דאפי' טבול יום דרבנן אין כאן לאחר טבילה מ"מ לענין חטאת עשוהו כטמא מת בשביעי שלו וסגי בהכי להיכרא דצדוקים בפרה מיהו י"ל דשריפתה שהיא עיקר עשייתה ותחלתה וכולל את כולה אינו סגי להיכרא בט"י דרבנן אלא בעינן טבול יום של תורה דוקא אבל בפרטי דברים שאחר כן בהיכרא כל דהו אפי' בדרבנן סגי כיון דהי' לה כבר היכרא גמור בכלל עשייתה בט"י של תורה ומ"מ אפי' תימא כדברי התוס' דמה שהיו מטמאין את השורף הי' בזה שהיו סומכין ידיהם עליו דאינו אלא טומאה דרבנן מ"מ אין לנו ראיה דטבול יום של תורה פסול מדרבנן לפרה והא דטימאוהו להשורף בסמיכות ידיהם היינו טעמא משום דטומאה זו מזומנת ומוכנת לפניהם יותר בנקל משאר טומאות תדע דאם לא כן אפי' לפי' התוס' הוה להו לטמאותו בשאר טומאות דרבנן אלא ודאי היינו טעמא כדאמרן:

לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ בשלמא כולי' קרא בפרה לא מתוקם לכפר כתיב ופרה לאו בת כפרה היא ק"ל הא אמרינן בפ"ג דמועד קטן אר"א למה נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת אלמא פרה בת כפרה היא וי"ל הא דפרה מכפרת היינו דוקא פרה שעשה משה במדבר כדפי' התם התוס' פרה מכפרת על מעשה העגל כדאמרינן במדרש משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח צואת בנה והאי טעמא ליתא אלא בפרת משה שמכפרת על מעשה העגל שעשו דור המדבר אבל פרות דורות אינן מכפרות אמידי וכי תימא אכתי נימא לכפר אלו מעשה פרה של מדבר ועלי' לחוד קאי שמכפרת ולא אשל דורות ואל תתמה על זה דכה"ג אמרינן לקמן (דף ד') וכי תימא יוה"כ קמא אי נמי כה"ג קמא הוא דבעי פרישה וכו' אלמא אי לאו קרא יתירא הוי אמינא יוה"כ קמא או כה"ג קמא הוא דבעי פרישה ועלה לחוד קאי לכפר ולא אלדורות וה"נ נימא לכפר זו מעשה פרה של מדבר ועלי' לחוד קאי הואיל שמכפרת וי"ל דמ"מ עיקר פרה לאו לכפרה אתיא ואפי' פרת משה כמו פרות דורות דאינן מכפרות אמידי אלא כדי להזות מאפריהן על הטמאים וה"נ פרת משה לכך באתה דלענין זה ודאי פרת משה ופרות דורות שוין אלא דפרת משה אגב גררא מקופיא מכפרת נמי על מעשה עגל א"כ אף פרת משה אינה בכלל לכפר כיון שעיקרה לאו לכפרה אתיא שהרי כל פרות דורות מעשיהן כמעשה פרת משה ואפ"ה אינן מכפרין ומשום דהיא מכפרת מקופיא לא הוי לי' לקרא לקרותה לכפר על שם טפל וקופיא שלה כיון שלשם עיקר שלה לא באתה לכפר אלא להכשיר: