גבורת ארי על תענית יט:

מתריעין על האילנות בפרוס הפסח וכו'. משום דההיא שעתא מלבלבי אילני ועל בורות שיחין ומערות בפרוס החג שדרכן שהמים המכונסים היו מתמעטין מאוד באותו זמן והיו צריכים להתמלאות באותו זמן כן פירשו המפרשים משמע דזמן גשמים לאילן הוא פרוס הפסח וקשה לי הא דמפרש בסמוך ירדו לצמחים ולא לאילן בדאתו ניחא ולא רזיא לאילן ולא לצמחים ברזיא ולא ניחא הא כיון דזמן גשמים של צמחים שהוא תבואה אינו בזמן של פירות האילן דאפילו רבי יוסי דמאחר לזמן רביעה מכולהו תנאי זמן רביעה שלישית הוה לדידיה בראש חודש כסליו כדאמר בפרק קמא (דף ו') מאי איריא דאתי ניחא ולא רזיא א"נ איפכא הא אפילו אתי ניחא ורזיא בזמן גשמים של צמחים כיון שלא ירדו בזמן אילן הוה ליה לא ירדו לאילן כיון דלא ירדו בזמן אילן וכן להיפך אפילו ירדו ניחא בזמן אילן הוה ליה לא ירדו לצמחים כיון דלא ירדו בזמן צמחים וכן לזה ולזה אבל לא לבורות דמפרש דאתי רזיא וניחא אבל לא טובא הא אפילו אתי טובא כיון דלא ירדו בפרוס החג שהוא זמן בורות הוה ליה לא ירדו לבורות:

מיהו משום הכי לא קשה מידי דיש לפרש להיפך ירדו לצמחים ולא לאילן היינו בפרוס הפסח שהוא זמן אילן וכן ירדו לאילן בזמן צמחים שהוא רביעה שלישית וקמשמע לן דאע"ג דירדו בזמנו בכה"ג דמהני לאידך בזמנו אפילו הכי מתריעין וכן לזה ולזה ולא לבורות בזמן בורות קאמר וכן לבורות ולא לזה ולזה בזמן זה וזה קאמר והא דלא מפרש כפשוטו ירדו לצמחים בזמנו ולא לאילן בזמנו וכן כולן וקמשמע לן אע"ג דירדו לצמחים בזמנו וכן לאילן בזמנו אם לא ירדו לבורות בזמנו מתריעין בשביל בורות לחוד וכן אם ירדו לבורות ואילן לכל אחד בזמנו אלא שלא ירדו לצמחים לחוד בזמנן או לבורות וצמחים בזמנן ולא לאילן בזמנו מתריעין בשביל מחוסר זמן גשם של אחד מהן דרבותא קמשמע לן דאע"ג דירדו לשנים מהן גשמים בזמנו כפי הראוי להן וגם להשלישי ירד נמי בזמנו אלא שלא ירד לו כפי שראוי לו אלא כפי הראוי לחבירו אפ"ה מתריעין. והא דפריך מהא דתניא ירדו לבורות ולא לזה ולזה היכי משכחת לה ומאי קושיא לוקי שירדו לזה ולזה בזמן כל אחד מהן ולא ירדו לבורות בזמן בורות משום דסיפא דלא ירדו לבורות דומיא דלא ירדו לצמחים או לא ירדו לאילן דרישא דהיינו שירד לו בזמנו אלא שלא ירדו די צרכו אלא כפי הצריך לחבירו וא"כ האי ירד לבורות ולא לזה ולזה בע"כ מתפרש נמי בכה"ג שירד בזמן זה וזה ולא די צרכם אלא כפי צורך הבורות והיכי משכחת לה דיש די לבורות ולא לזה ולזה ומשני בשפיכתא דדי לבורות ולזה ולזה לא:

מתריעין על האילנות בפרוס הפסח פירש"י בימי הפסח וקשה לי הא בפרק ט' דבכורות (דף נ"ח) תנן שלש גרנות למעשר בהמה בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ופרוס החג ומפרש בגמרא אין פרוס פחות מט"ו יום ומאי פרוס פלגא דהלכות פסח כי הא דתניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום רשב"ג אומר ב' שבתות. ואינו נראה לפרש דהאי פרס דהכא אינו כמו דהתם דא"כ הוה ליה להגמ' לפרש בהדיא דההיא פרס דהכא אינו כמו דהתם גם אין נראה לפרש לפרוס דהכא אדרשב"ג דאמר שני שבתות דהוה ליה פרוס שבעה ימים קודם לפסח מהאי טעמא דאמרן ועוד דאין נראה להעמיד סתמא דברייתא דלא כהלכתא דלא קיימא לן כרשב"ג אלא כרבנן וכן פרוס החג דבסמוך היינו ט"ו יום קודם החג:

מ"מ יש לחלק בין פרוס הפסח לפרוס החג דפרוס הפסח מתחיל מערב ר"ח ניסן כדמוכח שם דבן עזאי אומר התם בכ"ט באדר. ור"ע אומר בפרוס הפסח ומפרש בגמרא בן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר הלכך קביע ליה זמן בכ"ט באדר ור"ע סבר זימנין מלא זימנין חסר ולא קביע ליה זמן אלמא פרוס הפסח הוי ער"ח ניסן שהוא ט"ו קודם י"ט ראשון של פסח אבל בסוכות פרוס דידיה הוי י"ד יום קודם יום ראשון של חג והאי טעמא דעיקר דרשות למ"ד יום של פסח הוא משום הקרבת הפסח שהוא בי"ד כדאמרינןבפרק קמא דמסכת ע"ג (דף ה) אנן דשכיחי מומים דפסלי אפילו בדוקין שבעין בעינן למ"ד יום הלכך דורשים למ"ד יום קודם יום טוב דהוה ליה יום ל' בי"ד זמן הקרבת הקרבן אבל בחג שאין שום קרבן להקריב בערב יו"ט שלו ועיקר הדרשה הוא בדיני החג גופיה בכ"ט יום קודם סגי ואפשר לומר דפרוס דידיה הוה ליה י"ד יום קודם לו:

אבל אי אפשר לומר כן דא"כ פרוס דידיה הוי בר"ח תשרי איך תני בסיפא על הבורות כו' מתריעין בפרוס החג א"כ הוה ליה ר"ה ואיך מתריעין דהיינו שמתענים ומתריעין כדפרישית במשנתנו הא הוה ליה י"ט של ר"ה וכבר הוכחתי בתשובה (ס' ק') דאסור להתענות בר"ה מן התורה כשאר י"ט ואי אפשר לגזור בו שום תענית על איזה צרה כדתנן בסוף פרק ב' אין גוזרין תענית על הציבור בר"ח חנוכה ופורים ודווקא אם התחילו תנן התם דאין מפסיקין וכאן מהתרעה דבתחילה מיירי ועוד דהא דאם התחילו אין מפסיקין דוקא בהני דקחשיב דקילי אבל שבת ויו"ט דחמירי אפילו התחילו בודאי דמפסיקין כ"ש ר"ה דר"ח נמי הוי אלא על כרחך ל' יום דחג אין י"ט ראשון בכלל אלא למ"ד יום קודם לו מתחילין לדרוש כמו בשל פסח ופרוס דידיה כשל פסח דהיינו ט"ו יום קודם לחג דהוה ליה ערב ר"ה ותניא לעיל שבת וי"ט הן אסורין לפניהם ולאחריהם מותרין וכי תימא מ"ש בפסח דדרשינן ל' יום עם יום המעשה זמן הקרבת הפסח שהוא ערב י"ט ובחג ל' יום דידיה קודם יום המעשה שהוא י"ט ראשון שלו יש לומר על דרך שפירשו שם התוס' בפרק ט' דבכורות ניחא שפירשו כיון דילפינן ל' יום לפני הפסח משהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני הוה ליה ל"א יום:

מתריעין עליהן מיד פירש רש"י מיד אפילו בפרוס החג וטעות סופר הוא וצריך לומר אפילו שלא בפרוס החג:

ואיזהו מיד שלהן שני וחמישי ושני תרתי קמשמע לן דאין מתחילין מיד אפילו באחד מן הימים אלא ממתינין עד יום ב' ועוד דאין מתענין תחילה ביום ה' שהוא חמישי שני וחמישי דדינו כשאר תענית לכל דבר כדאיתא בסוף פרקין דלעיל:

ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באפרכיא שלהם פירש הר"ן דבא לומר דאפילו במכה מהלכת אע"פ שמתריעין עליהן בכל מקום אעפ"כ אין מתריעין אלא באפרכיא שלהן לפי שאף במהלכת אין לחוש על יותר מכאן וכן שנויה בתוספתא הי' בסוריא אין מתריעין עליהן בארץ ישראל בא"י מתריעין עליהן בסוריא. ואיני יודע מהו זה הא ברייתא לא מיירי במהלכת אלא ממניעת גשמים ואין זה מכה מהלכת ורש"י פירש באותה הפרכיא באותה מלכות שכלו שם מי בורות וקשה לי לפי' למה הוזכר כאן אפרכיא ויש לומר דקמשמע לן אע"פ שפשטה מכה זו מניעת הגשם באפרכיא שלימה אפילו הכי לא חיישינן לשמא תתפשט יותר ואין מתריעין אלא באותו אפרכיא לבד:

רשב"ג אומר אף על האילנות בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים. פירשו התוס' הם הספיחים היוצאים מהן ונראה לי דס"ל כמאן דאמר ספיחי זרעים אסור מדקאמר על האילנות ולא קאמר על הספיחים וקשה לי הא בסמוך קאמר רשב"ג אף על האילנות מתריעין על הספיחים בשביעית אלמא ס"ל לרשב"ג ספיחים מותרין וראיתי להר"ש ריש פרק ט' דשביעית דמייתי להו וגרס בתניא אידך רשב"א אומר אף על הספיחים בשביעית ובקמייתא גרס רשב"ג אומר אף על האילנות ונראה דהכי גירסת התוס':

בצהרים שלח לו שגר לי או מים וכו' במנחה כו' נראה לי דצהרים היינו זמן מנחה גדולה שהוא מוי"ו שעות ומחצה ולמעלה ומנחה היינו מנחה קטנה שהוא מט' שעות ומחצה ולמעלה ובפרק קמא דכתובות (דף י') תניא תמרים שחרית וערבית יפות במנחה רעות ובצהרים אין למעלה מהן ופרש"י במנחה שהוא קודם אכילה ואחר שינת הצהרים בצהרים לאחר הסעודה שאכל ושבע והכי מוכח סוגיא דהתם: