גבורת ארי על תענית טו.

הזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין בגמרא תניא אם יש שם זקן אומר זקן ואם לאו אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה ופריך אטו זקן דקאמר אע"ג דלאו חכם הוא פירש הא ודאי חכם עדיף וקודם לזקן אמר אביי הכי קאמר אם יש שם זקן והוא חכם אומר זקן והוא חכם ואם לאו אומר חכם ולפ"ז ד' מדריגות בדבר א) זקן והוא חכם ב) חכם דלאו זקן ג) זקן דלאו חכם ד) אדם של צורה ולפירוש זה קשה לי אמאי שביק תנא לב' מדרגות ראשונות ונקיט לשל ג' ואם רצה לומר מדרגה אחרונה הוה ליה למיתני אדם של צורה שהיא אחרונה שבכולן מאי שנא דשביק קמייתא ובתרייתא ונקיט מדריגה הסמוכה לבתרייתא. ושמא י"ל דזקן אע"ג דלאו חכם ולאו אדם של צורה איצטריך ליה סלקא דעתך אמינא זקן לחוד לאו מילתא היא קמשמע לן אבל חכם ואדם של צורה מילתא דפשיטא היא דמילתא הוא ואע"ג דלפי האמת זקן עדיף וקודם לאדם של צורה אפ"ה אי לא אשמועינן הוה אמינא דזקן לאו כלום הוא אע"ג דאדם של צורה ודאי מילתא היא והיינו טעמא דהוה אמינא חכם חכמתו גרמה לו שיודע לסדר דברי כבושין שמושכין את הלב וכן אדם של צורה כדפירש"י בגמרא בעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו להמריך את הלב אבל זקן לחוד דלא הא ולא הא אימא לאו כלום הוא קמ"ל דלא דאפ"ה זקנה מילתא היא מ"מ זה נראה דוחק דאין זה סברא לומר דהוה אמינא דאדם של צורה מילתא היא וזקן לאו כלום הוא. וזה היפך לגמרי לפי המסקנא לפיכך נראה לי דתרי בבי דחכם שייריה ולא תני לגמרי דמילתא דפשיטא היא דחכם עדיף מזקן כדקאמרה הגמרא אטו זקן אע"ג דלאו חכם בתמיה אלמא מילתא דפשיטא היא דחכם קדים לזקן והשתא מה שצריך להשמיענו מדרגה קמייתא הוא זקן שאינו חכם ואחריו במדרגה הוא אדם של צורה עוד יש לומר דלפיכך נקט לזקן בשמעתין דסתם זקן משמע תרתי זקן בשנים וזקן שקנה חכמה כדאמרינן בפרק קמא דקדושין דף ל"ב) גבי והדרת פני זקן זה זקן שקנה חכמה והשתא נקט למדרגה קמייתא במתני' ותירוץ זה נראה לי עיקר דאי זקן דמתני' שאינו חכם מיירי הא חכם שאינו זקן עדיף מיניה כדקאמר בגמרא והרי משנתנו מיירי מעיר שיש בה נשיא ואב ב"ד כדתני ובראש הנשיא ובראש אב ב"ד והני ודאי חכמים נינהו ואמאי אומר זקן אלא שמע מינה זקן שהוא חכם קאמר וזה איפשר שהנשיא ואב ב"ד אינם זקנים בשנים:

וכי תימא א"כ מאי מתמה הגמרא אברייתא דתני אם יש שם זקן אומר זקן ואם לאו אומר חכם אטו זקן לאו חכם הוא ומאי קושיא הא במתני' נמי לזקן וחכם זקן סתמא קרי ליה מטעמא דפרישית יש לומר משום דברייתא תניג' בבי ותו לא זקן ואחריו חכם ואחריו אדם של צורה וזה קשה ליה אי סלקא דעתך דסבירא ליה להאי תנא דחכם לחוד עדיף מזקן לחוד וזקן דקאמר היינו זקן והוא חכם כזקן דמתניתין ואח"כ חכם דקאמר היינו חכם לחוד אמאי מדלג ונקט בתר בבא ב' דחכם אדם של צורה שהוא מדרגה ד' דע"כ זקן לחוד עדיף מניה דאי אדם של צורה עדיף מזקן הוה ליה למימר בתר אדם של צורה ואם לאו אומר זקן אלא ע"כ זקן עדיף מאדם של צורה וא"כ הוה ליה למיתני בתר חכם זקן ואחריו אדם של צורה אלא ודאי האי זקן דרישא היינו זקן לחוד ואיהו עדיף מחכם לחוד ואחריו חכם לחוד ואחריו אדם של צורה והשתא קא חשיב ג' מדריגות כסדרן ומדרגה אחת דזקן וחכם לא חש למיתני דכיון דקמ"ל דחכם לחוד וכן זקן לחוד מילתא היא ממילא שמע מינה דזקן והוא חכם עדיף מינייהו לפיכך מתמה הגמרא אטו זקן דרישא לאו חכם הוא הא ודאי חכם לחוד עדיף מיניה ושני ליה אביי דאפ"ה זקן דרישא זקן והוא חכם קאמר כזקן דמתני' ואם לאו אומר חכם לחוד והא דלא תני בין חכם לאדם של צורה מדרגה זו של זקן לחוד להשמיענו דזקן קדים לאדם של צורה דהא ממילא ש"מ כיון דזקן דרישא בסתם זקן מיירי דהוא זקן וחכם וכזקן דמתני' אלמא זקנה טפילה לחכמה ודבר חשוב להקדים בשבילה לזקן וחכם קודם לחכם שאינו זקן ואילו אדם של צורה לגבי חכם לאו כלום הוא ואפילו לטפילה נמי לא מדלא תני אם יש חכם שהוא אדם של צורה אומר הוא ואם לאו אומר חכם לחוד ש"מ דאדם של צורה אצל מעלת חכם לא מהני ולא מידי ושניהם שוים חכם של צורה עם שאינו של צורה וכיון שהוא כן ממילא שמע מינה דזקן קודם לאדם של צורה ולא חש למיתני הא דפשיטא הוא כיון דזקנה הוה טפילה לחכמה ואילו אדם של צורה לגבי חכמה אינה חשובה אף לטפילה ולפי מה שכתבתי מסתברא דאדם של צורה אפי' לגבי זקנה אינה חשובה אפי' לטפילה וזקן של צורה עם זקן שאינו של צורה שוין ולא מהני מעלת צורה אלא להני שבשניהן אינן לא חכמים ולא זקנים דהשתא ליכא אלא ד' מדרגות כמו שכתבתי למעלה. והשתא כולהו ש"מ מברייתא זו ולא שייר מידי ואם הוי אדם של צורה טפילה לחכמה או לזקנה הוי מדריגה יותר ואמאי לא חשיב להא אלא ודאי כדאמרן מורידין לפני התיבה זקן נראה לי דהאי זקן זקן וחכם קאמר ועל דרך שפירשו לזקן שאומר דברי כבושין והכא נמי איכא ב' מדרגות כסדר כמו התם שייכא נמי הכא דודאי זקן לתפלה עדיף שיותר לבו דואג בקרבו מילד אבל אדם של צורה לענין תפלה לא מעלה ולא מוריד:

זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם ובגמרא בברייתא חשיב ר' יהודה עוד מעלות הרבה והא דלא חשיב להו במשנתנו אפרש שם:

אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה בארץ משמע דר"י לא פליג אלא אהא לחוד שיוציא אמירת זכרונות ושופרות ואומר פסוקים אחרים תחתיהן אבל בחתימת הברכה לא פליג ומודה דבראשונה מן הנוספות חותם זוכר הנשכחות ובשניה שומע תרועה דאי לר"י היה חותם בענין אחר הוה ליה לפרש החתימות אדר"י כמו שמפרש מה שאומר תחתיהן והא כל חתימה וחתימה מן הג' הוי מעין המזמור שאומר עליה כדפי' רש"י והשתא בשלמא לתנא קמא ניחא דעל פסוקי זכרונות מסיים זוכר הנשכחות שהוא מעין זכרונות ועל פסוקי שופרות מסיים שומע תרועה שהוא מעין שופרות אבל לר' יהודה צריך טעם דמה ענין זוכר הנשכחות לקראי דרעב ודבר כי יהיה בארץ ושומע תרועה לקראי דאשר היה דבר ה' אל ירמיהו:

ואלו הן זכרונות ושופרות הרמב"ם פי' בפירוש המשניות הזכרונות ושופרות כמו שקדם זכרם בר"ה. רוצה לומר שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורעניות ולכאורה לא משמע הכי בפרק ד' דראש השנה (דף ל"ב) אין מזכירין מלכות זכרונות ושופרות של פורעניות ומפרש מלכות כגון אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קוב"ה עלן ונפרקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן משמע דוקא בר"ה לא מדכרינן משום דריש שתא הוא אבל בתענית דלאו ריש שתא הוא לית לן בה מיהו יש לומר דוקא אהאי קרא קאמר הכי דהא לאו פורעניות הוא כדאמר רב נחמן אלא מ"מ כיון דבריתחא אמור לא מדכרינן בריש שתא אבל דבר שהוא פורעניות גמור לעולם לא מדכרינן והדבר שקול