גבורת ארי על מכות יד

כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו. פרש"י אפי' למ"ד לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו הנ"מ בעשה הבאה אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא אחר עבירת הלאו אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתק הלאו ואפילו תקיימנה אחר עבירת הלאו לא נפטרתה מן המלקות. הרי שפי' שקדמו עשה היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו וכן פירשו התוס'. מיהו יש לפרש להאי קדמו לאו היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו אלא שהקדים רחמנא לכתוב העשה קודם הלאו כמו בא למקדש טמא דלקמן דהעשה דוישלחו כתיב קודם הלאו דולא יטמאו וכן אונס העשה דולו תהיה לאשה קדים בקרא דלא יוכל לשלחה ומה שהכריחו התוס' פירושם מדק"ל הא לאו דגזילה קדמו עשה דוהשיב את הגזילה ואפ"ה אין לוקין עליו מש"ה פי' דשאני לאו דגזילה שאין יכול לקיים העשה אלא לאחר שגזלה הלכך לאו שניתק הוא אבל קדמו דקאמר הכא לאו דוקא קדמו אלא היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו. ולי אין זה הכרח דאפילו תימא האי שקדמו עשה היינו שנכתב בקרא העשה קודם ללאו מ"מ ל"ק מידי מהא דגזל דשאני גזל שאין הלאו והעשה סמוכין להדדי דהעשה דוהשיב כתיב בויקרא והל"ת דלא תגזול כתיב בפרשה קדושים ובתרי ענינא קא נ"ל בפ"ק דפסחים (דף ו') דאין מוקדם ומאוחר בתורה ונ"ל דל"ת קדמה לעשה הוא מספיקא אין לוקין עליו אבל בחד ענינא כמו הבא אל המקדש טמא וכן אונס דהעשה סמיכא לל"ת וקדמה לה אמרינן מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר כדאמרינן התם ה"ל שקדמו עשה ולוקין עליו וכ"ת הא בפ"ה דחולין (דף פ') ולילקי נמי שוחט קדשים אותו ואת בנו קדשים בפנים משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין לכל הפסולין שבשור ושה שהוא בלא ירצה ת"ל ושור ושה שרוע וקלוט וגו' לימד על הפסולין שבשור ושה שהוא בלא ירצה ושני ר' זירא הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה מאי טעמא דאמר קרא מיום השמיני ירצה מיום הח' אין מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה והא הכא תרי ענינא נינהו דהא כמה פסוקים מפסקי בין לאו לעשה. לק"מ דאע"ג דבתרי ענינא אמרינן אין מוקדם ומאוחר ומש"ה אין דנין אותו בכלל ופרט כדאמרינן התם לאו משום דוודאי אין מוקדם ומאוחר פשיטא דלא אלא דאיכא למימר אין מוקדם ומאוחר ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא הלכך גבי גזל שהעשה קדם ללאו כיון דאין מוקומ"א בתרי ענינא והואיל ואפשר לומר דהלאו קדים לעשה מספיקא אין לוקין עליו וגבי מחוסר זמן דהלאו קדים לעשה אע"ג דאין מוקדם ומאוחר ואפשר לומר דהעשה קדים ללאו אפ"ה כיון דאפשר לומר דקראי כסדרן כתיבי והלאו קדים לעשה ה"נ מספיקא אין לוקין עליו מיהו אי ק"ל מההיא דפ"ק דתמורה (דף ד') דאמר כתנאי לא ישאר ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו ד"ר יהודא ר' יעקב אומר לא מן השם הוא אלא משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו מכלל דר"י סבר לוקין עליו ופריך ור"י האי והנותר באש ישרופו למאי אתי ופירשו התוס' אע"ג דאיצטריך להורות לנו דין שריפה י"ל דמן הסמיכות פריך למאי הלכתא כתביה הכא סמוך ללאו אי לא לנתוקי אתי לכתביה במקום אחר. משמע דלר' יהודא ניחא דמש"ה כתביה סמוך ללאו לנתוקי הא אפילו אי כתביה רחוק מן הלאו הו"ל נמי ניתק כמו עשה דגזל דאע"ג דבתרי ענינא אין מוקדם ומאוחר וא"ל עשה קדים מ"מ הואיל וא"ל דלאו קדים הו"ל שפיר ניתק לעשה ואינו לוקה מספק כדאמרינן גבי עשה דמחוסר זמן וגזל. אומר אני דלפרש"י ותוס' שפירשו דל"ת שקדמו עשה היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו אבל היכא דלא שייך העשה עד לאחר שעבר הלאו הו"ל שפיר ניתק אע"ג דלא סמיכי הלאו והעשה דמש"ה ה"ל גזל ניתק אכתי תקשה אפילו לר' יהודא למה סמיך קרא דנותר סמוך ללאו הא אי כתביה רחוק מן הלאו שפיר ה"ל ניתק דהא לא שייך העשה דנותר בשריפה עד לאחר שעבר הלאו שהותיר ואכתי אפילו לר' יהודא תקשה. ובסמוך יתבאר זה: