גבורת ארי יומא עח

ומבית לפרוכת באזהרה לחוד ואל פני הכפורת במיתה ולרבנן מבית לפרוכת נמי במיתה ואמרינן מאי טעמא דרבנן דלא לכתוב רחמנא מבית לפרוכת [והו"א] היכל מיחייב מבית לכפורת מיבעי ש"מ מבית לפרוכת במיתה ור' יהודא אי לא כתב רחמנא מבית לפרוכת הוה אמינא מאי קודש מבית לפרוכת אבל היכל אפילו לאו נמי לא ורבנן ההוא לא מצית אמרת דהיכל כולו איקרי קודש שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים אלמא לרבנן כל היכא דכתב רחמנא קודש סתמא היכל במשמע ובעל כרחך צריך לומר דההיא סוגיא דספ"ח דזבחים דמשמע דאי לא כתב פנימה הוה אמינא קודש זה לפני ולפנים כר' יהודא אתיא ולא כרבנן דאמרי קודש סתמא היינו היכל מיהו לפי המסקנא לרבנן נמי ניחא והשתא סוגיא דידן אליבא דרבנן קשי' דכיון דהכא לכפר בקודש [כתיב] ממילא היכל במשמע דהיינו הזאות שעל פרוכת ועל מזבח הזהב ואי אמרת דאיתא זה בנין אב לכל כפרות שבקודש שטעון פרישה גזירה שוה זו דכפרה כפרה למתן דמים הללו שבהיכל למה לי אלא ודאי בע"כ ליתא להאי בנין אב אם כן קטורת של כל יום שבהיכל מנלן שיהא טעון פרישה ועוד קשה לי דהאי לכפר בקודש לאו מיותר הוא ולבנין אב לכל כפרות שבקודש אתי שיהא טעון פרישה אלא לכ"מ המקודשים שיהא טעונים פרישה מהן הוא דאתי כדאי' לעיל אין לי אלא אוהל מועד שבמדבר שילה וב"ע מנין וכו'

מאי טעמא התורה חסה על ממונם של ישראל והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס מאי טעמא משום חולשא דכהן גדול. וקשה לי משמע טעמא דמשום חולשא הא לאו הכי היום ביום הכפורים היה חותה בשל ד' קבין ומערה ממנה לתוך של ג' קבין ועוד רישא נמי דקתני בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך ג' קבין משמע דאפילו בשבת היה עושה כן דבכל יום אפילו שבת במשמע והכי נמי תנן בפ"ד דתמיד דאפילו בשבת מערה לתוך של ג' קבין כדאמרינן לקמן בכל יום תנן גבי מערכות דאפילו בשבת במשמע וקשה לי הא בספ"ד דכריתות (דף כ' ע"א) תניא החותה גחלים בשבת חייב חטאת ר' אלעזר בר' שמעון משום ר' אלעזר בר' צדוק אמר חייב ב' מפני שהוא מכבה את העליונים ומבעיר את התחתונים פי' שעכשיו נעשו עליונים תחתונים וכבות מחמת משא של עליונים ומבעיר תחתונים שהיו כבויות מחמת משא שהיו עליהן וכשהן עכשיו עליונים נתבערו ולכולהו פי' דאמוראי דהתם משמע דלכולי עלמא א' מיהא חייב ואם כן הכא כשמערה ממחתה של ד' קבין לשל ג' קבין עושה מלאכה בשבת ויום הכפורים שלא לצורך גבוה אטו מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל נתיר אב מלאכה בשבת ויום הכפורים שלא לצורך גבוה והא אפשר לחתות ולהכניס בא' וצורך גבוה הא איתעביד כהלכתה בא' כמו בב' על ידי עירוי מזה לזה והא הבערה שלא לצורך גבוה במקדש לא הותרה ובשלמא חתוי א' במחתה לא סגי בלאו הכי כיון דגחלים לצורך קטורת אין ניטלים אלא ממזבח החיצון כדנפקא ליה לקמן מקרא והוה ליה חתוי א' לצורך גבוה ודוחה שבת אבל חתוי וערוי ממחתה למחתה דאינו לצורך גבוה אלא לחוס על ממונם של ישראל ויש בזה משום מלאכה האיך דוחה שבת שלא לצורך גבוה והא בפ"ד דתמיד תנן גבי מחתה של קטורת נתפזר ממנו קב גחלים היה מכבדן לאמה ובשבת היה כופה עליהן פסכתר פי' שבשבת לא שרי לכבדן לאמה אלמא כל שאינו לצורך גבוה במקדש לא הותר מיהו י"ל דשאני הכא דהוה ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה דלא ניחא ליה לא בהבערת תחתונים ולא בכבוי העליונים דהא כשמכניסין להיכל חוזר ומערה ממחתה שניה זו על מזבח הזהב להקטיר וחזרו ונעשו עליונים תחתונים ותחתונים עליונים והכבוים על ידי מחתה ב' נתבערו והמבוערות נתכבו והוה ליה כבוי והבערה שעל ידי ערוי למחתה ב' שלא לצורך גופה ודמיא להא דא' התם החותה גחלים בשבת להתחמם בהם ואינו מתכוון לא לכבוי ולא להבערה והובערו מאליהן דפטור למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עלי' ואע"ג דקי"ל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור כיון דאינו אלא שבות במקדש ל"ג אבל קשה לר' יהודה דאמר התם מלאכה שאינה צריכה לגופה דחייב ואליבא דר' יהודה אמר התם בהא דהחותה גחלים להתחמם בהם דחייב אע"ג דאינו מתכוין מאי איכא למימר הא משמע בכל הני דחשיב במתניתין בהני חילוקי דהקטרה דיום הכפורים מהקטרה דכל יום דאפילו ר' יהודא מודה בהו ולא פליג אלא בסיפא דלעולם כהן גדול עולה באמצע ודמקדש בקיתון של זהב אבל בכל הני דרישא משמע דמודה ר' יהודא בהו

והכי קאמר בכל יום היה חותה בשל סאה מדברית ומערה לתוך ג' קבין ירושלמית קשה לי מאי טעמא נקט ר"י למילתיה בתרי גווני מדות בחדא בשל מדברית ובחדא בשל ירושלמית וכהאי גוונא פריך הגמ' פ"ו דזבחים (דף ס"ד) דאמר התם ר' אומר מאי ימין ימין דמזבח מאי שמאל שמאל דגברא וניתני או אידי ואידי דמזבח או אידי ואידי דגברא קשיא מיהא בהא דלא נאמר שניהם בשל מדבר דהיה חותה ומערה בשל מדבר י"ל כיון דמערה בשל ג' קבין ירושלמית נותר יותר מג' קבין מד' ולד' לא הגיע ואין כאן חשבון מכוון משום הכי נקט סיפא ומערה בתוך ג' קבין ירושלמית דאז החשבון מכוון ג' קבין לא פחות ולא יותר אבל הא קשה הוה ליה למימר הכל בירושלמית היה חותה בה' קבין ירושלמית ומערה לתוך ג' קבין ירושלמית דהוה ליה גם כן החשבון מכוון ושמא י"ל דלשון סאה שגור יותר בלשון חכמים וכל כמה דמצי למימר סאה אינו חושב לקבין משום הכי מיירי בב' גווני מדות כדי למתני רישא סאה שהוא לשון הרגיל יותר מקבין ובסיפא חשבון מכוון

בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום הבבא זו לא נתפרש בגמרא טעמא ונראה לי דהיינו טעמא משום דבגמרא קחשיב ז' מיני זהבים זה למעלה מזה וחשיב זהב פרוים לבסוף דאלמא הוא חשוב מכולן ואזהב אדום דמתניתין קאמר בברייתא והיינו זהב פרוים וכיון שהוא חשיב מכולן עשו מחתת קטורת יום הכפורים שחשוב שכן נכנס לפני ולפנים ממין זהב החשוב יותר אי נמי משום שדומה לדם פרים כדאמרינן בגמרא לפיכך בחרו אותו למחתת פנים שגם דם פר נכנס לפנים כמותו

בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערביים מדקאמר בכל יום משמע אפילו בשבת כדאמרינן לקמן גבי בכל יום היה שם ד' מערכות וקשה לי הא תניא בפ' י"ג דזבחים (דף ק"ט) המקטיר קטורת כזית בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור ומפ' רב מאי פטור פטור צבור שיצאו ידי חובתם קטורת שבכל יום דבהכי הוי הקטרה והוא הדין דבכזית לחוד נמי יצאו ידי חובתן דהאי שיעורא פרס בשחרית ובין הערביים אינו אלא מדרבנן דמן התורה בכזית סגי כדפירש"י וכן מוכח סוגיא דהתם והשתא כיון דמן התורה בכזית האיך מקטיר בשבת (חצי) פרס הא כל מה שמבעיר מן הקטורת ע"ג בשבת יותר מכזית הוה ליה מבעיר שלא לצורך גבוה והא א' במס' מנחות (דף ס"ד) עומר היה בא בשבת מג' סאין ובחול מחמש ומפרש בגמ' דהיינו טעמא כיון דאפשר לא טרחינן ואע"ג דאין עשרון מובחר אתי מג' סאין אלא בטרחא אפילו הכי מוטב שירבה במלאכה א' בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה כדאמרינן בגמ' התם והשתא התם הא מ"מ בין כך ובין כך הוי חילול השבת שוה אפילו הכי אפילו מחילול מלאכות הרבה ולהעמיד על חילול מלאכה א' פעמים הרבה דייקינן ואע"ג דקצירת עומר דחי שבת כ"ש הכא גבי קטורת דסגי בחילול מועט של הבערת קטורת בכזית האיך התירו לו לפזר ולהבעיר פרס שיש בו כמה זיתים ולהרבות במלאכת הבערה שלא לצורך והא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יהודא התם ואמרו אחד שבת ואחד חול משלש היה בא אלא משום דסברי עשרון מובחר מג' סאין בא א' שבת וא' חול כדמפרש התם אבל לכולי עלמא מטרח לא טרחינן היכא דאפשר וה"נ אמר ר' יהושע בנו של ר' יוחנן בן ברוקה התם ערב פסח שחל בשבת מפשיט את הפסח עד החזה ותו לא הואיל ויכול להוציא את האימורין מטרח לא טרחינן ואפילו רבנן לא פליגי עליה וא' עד שיפשיט את כולו אלא משום שלא יהא קדשי שמים מוטלין כנבילה כדאמרינן בפ' כל כתבי (דף קי"ו) ועוד הא לא שרו רבנן התם אלא בדשקיל ליה בברזא דליכא אלא שבות כדא' התם אבל מלאכה גמורה לא והא הכא פיזור קטורת על האש יותר מצורך מצוה [הוי] מלאכה וליכא טעמא להתירא אמאי שרי פרס כיון דסגי בכזית והכי נמי קשה לי אהא דר' יהודא בפ"ב דמס' תמיד ביררו משם עצי תאנה יפים לסדר מערכה ב' של קטורת כו' באומד ה' סאין גחלים ובשבת באומד ח' סאין גחלים ששם נותנים ב' בזיכי לבונה של לחם הפנים וטעמא שהיו נותנים באומד ה' סאין