גבורת ארי יומא קל

ל' אכילה דאם אכלן אכילה גסה דפטור מה"ת דלא יאכל פרט למזיק וה"נ הא דקאמר זר שכוסס שעורים של תרומה דפטור מה"ט הו"ל לאשמועינן בכל איסורים כגון חדש וחמץ ומעשר שני חוץ לחומה ואי קמ"ל דמשלם את הקרן מיהו הא מילתא דפשיטא לא יהא אלא מזיק וכמ"ש:

דף פ"א ור"י היא דתנן כלל אמר ר"י כל שטומאתו ושיעורו שוה כו' משמע לרבנן אפי' אין שיעורן שוה אפ"ה מצטרפים וה"ה דאוכל ושותה מצטרפין וק"ל הא אמרינן בפ"ק דסוכה (דף י"ז) אויר פוסל בסוכה בג' טפחים וסכך פסול פוסל בד' אמות ואויר וסכך פסול אין מצטרפין הואיל ולא שוה שיעורייהו ופריך וכל היכא דלא שוה שיעורייהו להדדי לא מצטרפי והתנן הבגד ג' על ג' השק ד' על ד' העור ה' על ה' מפץ ו' על ו' ותני עלה הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה והשתא לימא דההיא דהבגד רבנן היא דאע"פ דלא שוו שיעורייהו מצטרפין וההיא דאויר וסכך פסול דאין מצטרף ר"י היא דכל דלא שוו שיעורייהו אין מצטרף וי"ל דעדיפא מינה משני התם כדקתני טעמא אר"ש מ"ט הואיל וראוי לטמא מושב פי' ומה"ט אפי' לר"י מצטרפין הואיל ושווין שיעורייהו בטומאת מושב מצטרפין אף למדרס. עוד ק"ל הא ההיא דהבגד והשק מתניתין היא בסוף פ"ד דמעילה (דף י"ח) ואדקשה ליה מסיפא לסייעיה מרישא דההיא דתנן התם לעיל מיניה השרץ והנבלה וכן הנבלה ובשר המת אין מצטרף לטמא אפי' כקל שבשניהם והא שרץ ונבלה טומאתן שוה טומאת ערב ואפ"ה אין מצטרפין משום דאין שיעורן שוה דנבלה מטמא בכזית ושרץ בכעדשה וי"ל מש"ה פריך לה מההיא סיפא דהבגד והשק דהיא סתמא בתרא דקיי"ל הלכה כסתם משנה וסתמא בתרא עיקר כדא' ברפ"ק דשבועות גבי לאו שאין בו מעשה (דף ד'):

נכתוב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית. ק"ל לימא דמש"ה לא כתיב לא יאכל משום דאמרינן בפ"ב דפסחים (דף כ"ז) כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן משום דאכילה כתיב בהו למעוטי אוכל חלב חי דפטור והא ביוה"כ דלא כתיב אכילה אלא לא תעונה אפי' שלא כדרך אכילתן חייב דעד כאן לא קאמר ר"ל לעיל אלא באוכל אכילה גסה דפטור משום לא תעונה כתיב פרט למזיק אבל בשלא כדרך אכילתן דאינו מזיק ודאי חייב והשתא אי כתב רחמנא לא יאכל באזהרתו אכתי שלא כדרכו אינו במשמע וי"ל אע"ג דשלא כדרך אכילתן אינו במשמע בלא יאכל מ"מ כיון דא"א להזהיר על הענוי בענין אחר כדמסיק הו"ל למכתב לא יאכל דנקט מיהו פלגא בידך דעכ"פ אזהרה בדרך אכילה אבל השתא דלא כתב כלל אפי' דרך אכילתו נמי ליכא אזהרה מש"ה קאמר אכילה בכזית ויוה"כ בעי ככותבת אבל כזית כי היכי דאינו בעונש באזהרה נמי אינו:

אלא לא יאמר עונש בענוי דגמר ממלאכה כו' ק"ל כיון דגמר ענוי ממלאכה בק"ו ל"ל האי ק"ו אעונש דענוי ולהפנות העונש דעינוי ללמד על אזהרת ענוי תיפוק ליה אזהרת עינוי מהאי ק"ו גופיה מה מלאכה שהותרה מכללה מוזהר ענוי שלא הותרה מכללה אינו דין שיהא מוזהר עליה וי"ל משום דאמ' בפ"ג דמכות (דף י"ז) דאפי' למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין וש"מ מהכא דאע"ג דאיכא לאו הבא מכלל עשה בהדיא אפ"ה אין מזהירין מן הדין דהא הכא איכא לאו הבא מכלל עשה דכתיב ועניתם את נפשותיכם ואפ"ה אינו לומד אזהרה בענוי בק"ו ממלאכה אלא משום לא יאמר עונש בענוי וכדפי' ומכאן ק"ל הא דתניא בת"כ פ' שמיני דנפקא ליה אזהרת בהמה וחיה שאין להם סימן טהרה כלל מק"ו משפן וארנבת וחזיר שיש להם סימן א' של טהרה ואסרן התורה ופי' המגיד רפ"ג מהל' מאכלות אסורות אע"ג דאין מזהירין מן הדין משום שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה בהדיא מאותם תאכלו מש"ה אפשר ללאו שלהם לבא מק"ו וא"א לומר כן כדמוכח הכא וכדפי' ובמילואים יתברר יותר:

חד לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דלילה כו' לא ידענא אי בעינן בכל דוכתא עונש דיממא ולילה כגון שבתות וי"ט ומוצאי שביעית ולי אפשר לומר דאע"ג דבשאר י"ט ושבתות ל"צ אזהרה ועונש ללילה בפ"ע דגם הלילה בכלל יום אלא משום דתלה רחמנא ענוי ואיסור מלאכה דיוה"כ מחמת כפרת היום כדכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו כי ביום הזה יכפר עליכם והוה אמינא כיון דאין ליל יוה"כ מכפר אלא היום בלבד כדאיתא בספ"ק דשבועות (דף י"ג) גבי כרת דיוה"כ ל"ל דקאמר הגמ' אלמה לא משכחת לה כגון דעבד בלילה ומית דלא אתא יממא לכפורי ליה אלמא אין הלילה מכפרת אלא עצם היום וכיון שכן ה"א הואיל ואין הלילה מכפרת אלא היום אין הלילה בכלל ענוי ואיסור מלאכה מש"ה איצטריך קרא לרבויא ליל יוה"כ כיומו לענוי ומלאכה:

וחד לאפנויי. ונ"ל לר"א דאית ליה ביבמות מופנה מצד אחד למידין ומשיבין גבי תושב ושכיר א"א לו ללמוד מגז"ש זו דעצם עצם כיון דאינו מופנה מב' צדדים דהא איכא למפרך כדפרכינן וכן על גז"ש דראב"י איכא ההיא פירכא גופה ובע"כ כר"פ ס"ל דהוא גופיה שבת איקרי וגם מגז"ש דענוי ענוי לר"א אי אפשר ללמוד וכמ"ש בסמוך:

דבי ר"י תנא נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי ק"ל הא לתרווייהו לישני דפ"ג דנדה (דף כ"ג) אליבא דר"י ס"ל דגז"ש שאינו מופנה כל עיקר משיבין והכא יש להשיב מה לאי' נערה המאורסה שכן נוהג לעולם תאמר בענוי שאינו נוהג אלא ביוה"כ ועדיפא האי פירכא מהא דלעיל מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות ויו"ט והא איסור דנערה נוהג אפי' בחול ועוד איכא למפרך מה לנערה שכן יהרג ואל יעבור כדאמ' לקמן (דף פ"ב) מכאשר יקום משא"כ ענוי יוה"כ שנדחה מפני פיקוח נפש כדתנן לקמן עוברה שהריחה ועוד מה לנערה שכן בסקילה דחמיר משא"כ יוה"כ דבכרת דקיל וי"ל דעל דבר אשר עינה מופנה הוא דפשיטא דחיובא דבועל מש"ה הוא הו"ל מופנה מצד א' וס"ל לר"י דלמידין ואין משיבין כדאמרינן התם:

ונאמר להלן ענוי פי' על דבר אשר עינה ואע"ג דלעיל לא נ"ל לתדר"י ענוי דיוה"כ אלא מענוי דויענך וירעיבך משום דדנין עינוי דבידי שמים זה מזה ובע"כ ה"ט דלא יליף לענוי יוה"כ מעל דבר אשר עינה משום דענוי זה אינו בידי שמים והכא לענין אזהרה יליף מיניה י"ל דאע"ג דעיקר ענוי לא יליף מיניה אלא מוירעיבך דבידי שמים הוא מ"מ אזהרה שפיר ילפינן מיניה:

היא גופה שבת איקרי פירש"י וכיון דאקרי שבת לענין ענוי הו"ל כשבת לעונש ואזהרה וק"ל א"כ עונש דענוי ל"ל נילף משבת דבכרת [וי"ל] דא"כ ה"א דבעדים והתראה יהא בסקילה כשבת להכי כתיב עונש כרת בגופיה למימרא דאין בו אלא כרת לבד אפי' בהתראה אבל אזהרה שפיר גמר מהא דקרוי שבת וכ"ת הא בפי"א דמס' שבת (דף צ"ו) פליגי מקושש לשמואל מעביר ד' אמות ברה"ר הוי במתניתא תני תולש הוי ראב"י אומר מעמר הוי ופליגי בדאיסי דאמר דעל אחת מל"ט מלאכות אין חייבים עליו מר הא לא מספקא ליה ומר הא ומיהו חטאת וכרת חייבים אפי' על אותה מלאכה ולא אימעוט אלא מסקילה כמו שהוכיחו התוס' פ"ק דשבת (דף ו') וכן פירש"י התם וכיון שכן אפי' אי לא כתיב עונש גבי עינוי ממילא מדאקרי שבת לא הוי גמרינן אלא עונש הנוהג בכלל מלאכת שבת אבל לא סקילה דהא בשבת גופיה איכא חדא מלאכה דאינה בסקילה דהא אי אתה רשאי להחמיר עליו דמה"ט אמרינן בפ"ז דסנהדרין (דף נ"ב) דכל מיתה האמורה בתורה סתם הוא חנק הקלה מכל ד' מיתות ומשמע שם בפי"א דשבת דכ"ע אית להו הא דאיסי ואפ"ת דאיכא מאן דלית ליה הא דאיסי מ"מ ראב"י ודאי אית ליה הא דאיסי דהא אמר התם מקושש מעמר הוה ונ"מ להא דאיסי אלמא ס"ל כוותיה וא"כ מאי פריך הכא ראב"י מ"ט לא אמר כר"פ הא כיון דאית ליה דאיסי ואיכא חדא דאין חייבין עליו סקילה אי ס"ד דענוי ילפינן משבת לאזהרה עונש דענוי ל"ל נילף נמי לעונש משבת ואפ"ה אינו בסקילה כיון דבשבת גופיה איכא דא"ח עליו סקילה אלא כרת לחוד אי אתה רשאי להחמיר עליו וליכא למימר דר"פ ס"ל כר"י דאמר הבערה ללאו יצתה בפ"ז דשבת (דף ע') א"נ כמ"ד בספ"ק דעירובין לוקין על תחומין דברי תורה דכתיב אל יצא איש ממקומו הילכך אי לא כתב