גבורת ארי יומא קיג

ליעול ולסמוך להדיא דרחמנא אמר ושני רב אדא בר מתנה גזירה שמא ירבה בפסיעות אלמא שאע"פ שהותר לו כניסת עזרה לצורך סמיכה דא"א בלא"ה אפ"ה א"א לו להרבות בפסיעות וסמוך לפתח מיד סגי ליה לסמיכה ומשום גזירה שמא ירבה בפסיעות תקנו לסמיכה זו בשער נקנור ה"נ כיון דהקטרת קטורת פנים סגי ליה בתחילת כניסתו בית לפרוכת מיד אין לו להרבות בפסיעות ולילך עד בין הבדים ולהקטיר שם ואע"פ שרש"י פי' שם שמא ירבה בפסיעות לאחר שסמך אם יכנס פסיעה אחת לצד פנים יותר משהיה צריך נמצא ע"כ משמע דליכא קפידא אלא אם מרבה (אחר) לאחר סמיכה אבל קודם סמיכה ל"ל בה אפי' אם מרבה כיון דנכנס לצורך הכל לצורך סמיכה הוא ליתא דלאחר סמיכה ל"ל שמא ירבה בפסיעות בלא רבוי פסיעות נמי אם ישהא יותר מן הצורך ענוש כרת מידי דהוה אנטמא בעזרה ועוד אין טעם לגזור לשמא ירבה אחר סמיכה כיון דכבר סמך וגמר מצוותו אלא ע"כ לשמא ירבה קודם שיסמוך קאמר שלא יהיה זריז וזהיר כ"כ לסמוך מיד סמוך לפתח העזרה כל מה דאפשר ואם שגג ונכנס לפנים מלא פסיעה יותר שגג באיסור כרת ונראה לי שט"ס הוא ברש"י וצ"ל שמא ירבה בפסיעות קודם שסמך והסופרים טעו בין קודם ללאחר גם לשון רש"י גופיה מוכח הכי שמסיים אם יכנוס פסיעה אחת יותר משהיה צריך ואי לאחר סמיכה מאי קאמר יותר ממה שהיה צריך הא לאחר סמיכה כל מה שנכנס לפנים הכל הוא שלא לצורך אלא ודאי ט"ס הוא מ"מ ש"מ אפי' היכא שהתירה התורה לצורך מצוה יותר מן ההכרח והצורך לא הותר וא"כ אמאי מוליך את המחתה עד לארון כיון דבהבאת תחילת מבית לפרוכת סגי:

יצא ובא לו דרך בית כניסתו פי' התוס' אע"ג דביאה דרך אחוריו לא שמה ביאה כדאמרינן בפ"ב דשבועות (דף י"ז) יציאה דרך אחוריו שמיה יציאה כתלמיד הנפטר מרבו דהא הכא יציאה כתיב ויצא אל המזבח וגמרא ערוכה היא בפ"ק דחולין (דף י"א) ובהכי ניחא לי הא דתני הכא גבי יציאה זו שיצא דרך בית כניסתו ולמה במס' תמיד גבי מי שזכה בכל יום בדישון מזבח הפנימי ומחתה וקטורת והדלקת הנרות והטבתן שכל אלו היו בהיכל לא קתני שיצאו דרך כניסתן והרי אפי' מן העזרה היתה יציאה אחורנית כדאמר בגמרא וכן כהנים בעבודתם וכו' כ"ש היכל דקדיש טפי אלא ה"ט דתנא הכא משום רבותא משום דכתיב ויצא ה"א דרך אחורנית לא שמה יציאה קמ"ל דשמיה יציאה כ"ש הני דלא כתיבי בהו יציאה דצ"ל אחורנית מפני הכבוד:

אתיא שמה שמה כו' רש"י בשמעתין לא פי' דלמנ"מ אתיא לן כל הני בגז"ש ובפ"ב דהוריות (דף י"ב) פי' דאתו כולהו בגז"ש מארון דנגנזו כמוהו וק"ל לומר דאתי גז"ש על מה שיהיה לאחר מכאן דורות הרבה ונ"ל דעיקר גז"ש אתיין דכל הני מונחים אצל הארון וכיון דידעינן בגז"ש שאצלו מונחים ממילא ש"מ הוא כשנגנז הארון נגנזו עמו כדאמרינן גבי ארגז הואיל ומונח אצל הארון ממילא ש"מ שנגנז עם הארון ה"נ הא ואע"ג דגבי צנצנת ומטה אהרן כתיב בהו לפני העדות כל המשכן כולו קרוי עדות דכתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות להכי אתיא גז"ש ללמד דעדות דכתיב גבי הני היינו ארון דווקא:

דתנן מלמדין אותו דתנן גרסינן דמשנה היא במס' תמיד גבי קטורת שבכל יום ומדברי התוס' נעלם משנה זו וסברי דברייתא היא והוקשה להם מאי אולמא דהא ברייתא מהני דמכרעת היא ותי' דברייתא זו מתניא בי ר' חייא ור' אושעיא ועוד דחקו בזה הרבה ודבר זה גרם להם שנעלם מהם שזו משנה היא והא ודאי דמתניתין עיקר ומכרעת לברייתא:

דף נ"ג ע"א או שחיסר א' מכל סמניה חייב מיתה פרש"י מדכתיב הקטורת בה' שלימה ולא חסירה והכי אמרינן בפ"ו דזבחים (דף ס"ב) קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין ואמר ר"ה משום שנאמר המזבח פי' בה' אינו אלא לעכב וגבי כולהו כתיב המזבח דמשמע דווקא כשהוא כן קרוי מזבח:

ות"ל דקא מעייל ביאה ריקנית כבר כתבתי למעלה בפ"ב דהא דלא משני בדעייל דרך משופש דלא מחייב משום ביאה ריקנית כדאמר' בפ"ג דמנחות (דף כ"ז) דכיון דכה"ג לאו הבאה מקרי ה"ה נמי אי מעייל הקטורת לק"ק בדרך משופש אפילו קטורת שלימה ונתן בה מעלה עשן לאו כלום הוא דהא גבי קטורת נמי הבאה כתיב והביא אל מבית לפרוכת וא"כ מאי אריא משום שלא נתן מעלה עשן או שחיסר א' מסממניה דחייב מיתה משום שהקטורת שלא כהלכתה ת"ל אפי' נתן מעלה עשן ולא חיסר מסממניה נמי חייב מיתה כיון שהביא שלא כדרך הבאה אין זה הקטרה ותיפוק ליה דחייב מיתה משום שהקטיר שלא כהלכתה אלא ע"כ מיירי בהביא דרך הבאה מש"ה טעמא משום דלא נתן או שחיסר הוא דחייב מיתה על הקטרה והשתא פריך שפיר תיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית מ"מ ק"ל דעדיפא מיניה הו"ל למפרך ותיפוק ליה דחייב כרת דחמירה ממיתה בידי שמים מפני הבערה ביוה"כ שלא לצורך גבוה כיון דחשיב ליה ביאה ריקנית אלמא הקטרה זו לאו כלום הוא הו"ל הבערה שלא לצורך מצוה ועוד למאי דשני ר"א אפ"ת הזיד בזו ובזו כגון דעייל ב' הקטרות אכתי לא הועיל כלום בזה דתיפוק ליה דחייב כרת חמירה משום הבערה ביוה"כ ואפי' אי הוי מעייל ב' הקטרות שלימות מ"מ הו"ל הקטרה שלא לצורך כ"ש במעייל חסירה ואי לר"א נמי מיירי דהזיד בביאה ובהקטרה ושגג בהבערה דיוה"כ א"כ הו"ל לאוקמא כר"ש בשגג בביאה והזיד בהקטרה כיון דלמאי דמשני נמי בהזיד בביאה אכתי צ"ל דשגג בהבערה דיוה"כ והא לא מסתבר לומר דההיא דר"א אתיא כמ"ד בפרק ז' דשבת (דף ס"ט) הבערה ללאו יצאתה ואפי' בשבת אינו חייב עליה כרת הילכך הדבר ברור דביוה"כ נמי אע"ג דלא יצאתה בו הבערה אפ"ה אינו אלא בלאו ולא בכרת מק"ו דשבת דחמיר דבסקילה הבערה אינה אלא לאו גרידא יוה"כ הקל דאינו אלא בכרת לא כ"ש דהבערה אינו אלא בלאו גרידא דמ"מ למאן דס"ל הבערה לחלק יצתה וחייב עליה כרת וסקילה בשבת וה"ה דחייב עליה כרת ביוה"כ מא"ל ואין לומר דלא קשה להגמ' אלא אהא דקאמר שאם חיסר מסממניה דחייב משום דמעייל לפנים קטורת חסירה תיפוק ליה דבלא"ה חייב על ביאה זו משום ביאה ריקנית אבל הא לא קשה תיפוק ליה משום הבערה דההוא כרת לאו משום ביאה קאתי עליה אלא משום חילול יוה"כ ולא תליא כרת בביאה כלל ול"ק ליה אלא על קטורת חסירה דחייב ליה קרא על שעת ביאה ומשום ביאה דת"ל דבלאו קטורת חסירה חייב מיתה על ביאה זו משום ביאה ריקנית ליתא דהא דקטורת חסירה או שלא נתן מעלה עשן נמי לאו משום ביאה ריקנית חייב עלה אלא משום הקטרה שלא כמשפטה חייב עלה דהא ר"א מוקי לה בדעייל ב' הקטרות אחת שלימה ואחת חסירה והא כיון דבביאה זו הכניס אחת שלימה אין כאן משום ביאה ריקנית אפ"ה על החסירה שמעייל עמה חייב מיתה אלמא משום עצמה של הקטרה חייב משום שהקטיר חסירה ולא משום ביאה והשתא תיפוק ליה דבלא"ה חייב על הקטרה זו אפי' כרת דחמיר משום יוה"כ:

דף נ"ג ע"ב איבעי להו למיקום פירש"י ולא יחזיר לאלתר משמע דאין שיעור לדבר והרי"ף פי' בספ"ה דברכות דאית ליה למיקם התם עד דפתח ש"צ וכדפתח ש"ץ הדר לדוכתיה ואיכא מ"ד עד דמטי ש"ץ לקדושה:

וכ"ת אורחא דמילתא היא למיתב בימין ת"ש פרש"י שהימין מוכנת להשתמש בה לכך נתנו הלוחות בימין ולאו חשיבותא דימין הוא וק"ל הא בספ"ט דברכות (דף ס"ג) אמר' מפני מה אין מקנחין בימין א"ר מפני שהתורה נתנה בימין שנאמר מימינו אש דת למו אלמא ילפינן מהכא דימין חשיבה וי"ל דודאי אין חשיבות לימין על שמאל דנימא דמחמת שימין חשוב מש"ה ניתן בה תורה דודאי מצד עצמה אין לה שום חשיבות יותר מן השמאל והא דנתנה תורה בימין משום דאורחא למיתב בה מיהו לבתר שניתנה בה תורה קנתה מעתה עדיפותא על שמאל אע"ג דמשום דאורחא הוא אפ"ה תיתי מהי תיתי אפ"ה לאחר מתן תורה קנתה עדיפותא על יד שמאל הואיל וזכתה בנתינת התורה על ידה ולא ע"י שמאל מיהו הך מעלה דימין אינה אלא ביד ימין אבל לא בכל צד ימין דהא מצד עצמה אין לה שום חשיבות על של שמאל אלא מחמת מתן תורה והא מעלה ליתא אלא ביד ימין לפיכך אין מקנחין בה הואיל ובתר מתן תורה יד ימין קנתה מעלה על יד שמאל שנתנה תורה ע"י אבל נותן שלום בימינו מכל צד