גביע כסף ז

בביאור המראה הראשונה מאברהם המתחיל כן ״אחר הדברים האלה היה דבר יי׳״ צריך לכתב כיון היותו דק ועמוק. ואומר תחילה לדעת ביאור מראה הבתרים כי כונת התורה כתב לנו זה הספור על כל פרטיו, והודיענו כי זה קרא לאברהם אבינו בינו ובין יי׳, וכך וכך אמר ליי׳ וכך וכך אמר יי׳ לו | ועשה ופעל כמו שכתב כמו זה באיוב. ואע״פ שיוכל לומר בגוף איוב וריעיו כי לא היו ולא נבראו, לא נוכל לומר כן באברהם יצחק ויעקב ובניהם כי על כל פנים היו לנו אבות קודמות כי לא צמחנו מעפר.

ואחר שהונח זה אפרש זאת הפרשה על אמיתתה. ואומר כי כותב התורה רצה להודיענו בכאן בכתבו זה הסיפור, ענינים נכבדים רבים כמו שמבואר, מכל דבור ודבור. ואם תרצה אמור מכל גזירה וגזירה, והענין כך היה. הנה תחילה בבארו בכאן שאמר בפירוש ״במחזה״ ידענו כי בכל מקום שכתוב ״היה דבר יי׳ אל פלוני״ או ״ויהי דבר יי׳״ או ״וידבר יי׳״ וה״ה ״ויאמר יי״״ ובכלל כל יחס דבר יי׳ אל נביא, הוא מצד כח בא לנביא אם במחזה אם במראה, שהכל אחד, ואם בחלום, כמו שיבאר במקומות אחדים.

״אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד״: אע״פ שאלה השמות ר״ל מגן ושכר היה אפשר להבינם בענין רוחני כמו העולם הבא, ואם זה פירוש רחוק לפי העברי, הנה היה המכוון בכאן ענין גשמי בעולם הזה. והראיה בזה מה שהקדים ואמר ״אל תירא אברם״ כי זה הלשון ר״ל שם היראה אינו נופל בעברי רק על פחד בעולם הזה איזה שיהיה, או העדר הטוב. והעד על זה יותר כי כן הבינו אברהם ואמר ״מה תתן לי ואנכי הולך ערירי.״ גם פרש יי׳ לו מהו השכר ״כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך.״ ובכלל כי מאמרו ״שכרך הרבה מאד״ עד שסיים ״כה יהיה זרעך״ לא היה בזה חדוש ענין מן יי׳ כי אינה מחדש דבר בעבור דברי בני אדם.

ואין הנביא או זולתו מעתיר ליי׳ שיחדש רצון לו ית׳ ולא שואל חזוק לדבר יי׳ הראשון. לכן כאשר אמר יי׳ לאברהם ״שכרך הרבה מאד״ שהוא עקר דיבורו, שאל אברהם פירוש שם | שכר ופירוש שם הרבה, והאל פירשם לו פירוש ארוך עם המצורף לזה אמר ״אנוכי מגן לך״ כטעם ״סכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לא מסביב.״ ולכן אמר אברהם שתי אמרות. הראשונה למאי דסליק מינו יי׳, ר״ל סוף מאמר השם עם היותו העיקר היותו נמרץ. ועליו אמר ״מה תתן לי״ כי השכר מונח על דבר עתידי נתון. ועל הראשון בדברי השם, ר״ל ״אנכי מגן לך״ שענינו השמירה במה שהיה בידי אברהם היום, אמר ״הנה זה אשר 40 בכתב יד כתוב ״אמר״ שנראה טעות. תשמור לתועלת אליעזר שהוא יורש שלי בהכרח שאין לי בן. ובכלל כי אחר מאמר היי׳ ופירושו כתב לנו נותן התורה כי אברהם האמין ביי׳ ״ויחשביה לו צדקה״.

ואחר זה כתב נותן התורה שהשם דבר אתו עוד ואמר לו עוד ייעוד שני כי יירש הארץ הזאת ארץ כנען. ואע״פ שכבר קדם לשם ספור זה, כי היעוד לאברם שני פעמים. פעם ראשונה ״לזרעך אתן את הארץ הזאת״ ובלשון שני בלשון ״לך אתננה ולזרעך עד עולם.״ להודיענו באלה ג׳ מיני הדיבור, כי פעם ירמוז בלשון העברי לאיש בכונה לזרעו. ר״ל שנכון ליחס הדבר לאב במה שיקרה לבן, וכן היפך זה. וזה ענין יקר בספרי הנביאים. ולכן לא היה שנוי רצון בדבר השם על אליהו במה שייעד לאחאב. וזכור זה.

וגם למדנו כותב התורה בזה ענין אחר יקר. כי אף היעוד הראשון והוא נתינת זרע 41 בכתב יד המלה ״זרע״ נמצאת בצדי העמוד. כבר קדם לאברהם מפי יי׳ פעמים. ואחר שכתוב בראשון ״לזרעך אתן את כל הארצות האלה״ ויותר מבואר בפעם השנית באמרו ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה קום התהלך בארץ.״ א״כ שני היעודים האלה כבר קדמו, ואחר שכן הוא הנה דבריו אשר בכאן מותר וכפל. ועוד גם כן תלאות גדולות בדברי אברהם, כי מה טעם לאמר על ייעוד הארץ ״ויאמין ביי׳״ ובשני פעמים הקודמים אין כתיב זה. האם לא | האמין עד הפעם הג׳. כ״ש שכבר האמין, והעד שכל פעם שאמר ההקיצה ״ויבן שם מזבח ליי׳. אבל כל זה להודיענו כי ראוי למלך שייעד ייעודו לעבדיו פעמים רבות ובלשונות שונות ועבד ישתוק לפעמים ויענה וישאול לפעמים. כ״ש להיות בדברי המלך מלות ושמות משותפות. והנה שם זרע או בן שם משותף, כי נכון שיאמר זה על קרוב או על גדל עם האב, כמו ״ותהי לו כבת.״ 42 בכתב יד כתוב ״ותהי לו לבת. וכל זה בכלל הדמיון וההוא מה שנזכר בספר מה שאחר הטבע. לכן שאל אברהם בפעם הזאת השלישית אם כונתו ית׳ על בן ביתו, והוא ית׳ פירש לו ״אשר יצא ממעיך.״ גם אחרי התחזק דבר יי׳ לו כמה פעמים בטח והאמין יותר.

אבל להיות זה הייעוד בימיו ובזולת סכנה, לא שאל אות כמו שעשה בייעוד הארץ והכנסה בה, שהיא לעתים רחוקות ובסכנות עצומות. מצורף כי כל עוד שהחכם או הנביא שוקד ומתמיד יותר בעיון, הוא מפולפל, ובקשת אות ומופת הוא מפלפול וחכמה וערמה והבנה, אם מופת עיוני אם מופת נבואיי.