אבן שהם ז

הדברים. ולמוצאי הדעת המה ישרים. ובדברי הבינו והחכימו. ובפה מלא הסכימו. ויאמרו לי התרפס ורהב. כה תעשה וכה תוסיף הב הב. ועלינו תשליך יהב. לספקך בכסף וזהב ומשה יקח את האהל ונטה בתוך המחנה העברים וקרא לו אהל מועד משכן בית אולפנא ושערי ציון המצוינים בהלכה. (אשרי העם שלו כבה. מאלקים ישא ברכה). והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד מדי יום ביומו להקשיב ולשמוע באזניו ולבבו ושב ורפא לו. והיה כצאת משה אל האהל קמו עליו אנשים כל אשא שמותם על שפתי והחוש והנסיון מעידים עדות בתורה. כי כל איש אשר יקרב אל מלאכת הקודש קנאה גדולה אחריו גרורה. ומשגברה בעלי הקנאה. היא אם המילדת השנאה. וגברו ידי החנופה. שאין למכתם תרופה. מקשטים זולתם ואת עצמם לא קושטים. וכחזיר את טלפיהם פושטים רוח עועים ותרדימה נסך עליהם. ואיש מתהלך בתומו ללעג וקלס הוא בעיניהם. ומחליפים עולם עומד בעולם עובר. ומדי יום ביום דרך שוא ושקר הולך וגובר. ותורת אמת חוגרת שק ומתאבלת. וכאלמנה וגלמודה היא נמשלת. אוי להם לבריות מעלבונה. לא עשאוה אף כגרמיזא הבאה באחרונה. ומתקנאים קנאה שלא לשם שמים. מחזירים העולם לתוהו ובוהו וחושך ע"פ המים. וברוך ה' אשר עזרני. ראה בעניי ועמלי וצערי ויגוני. יען אשר רדפו איש נכאה לבב כמוני וממעון קדשו מן השמים הופיע עלי ברוב רחמיו וחסדיו וחסד חנם חנני. לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. כמוני חדל אישים ונבזה. ונתן אותי לרחמים בעיני הנגידים והקצינים עשירי אלפים ועשירי מאות. וקנאו קנאת ה' צבאות. והחזיקו ידי רפות ועשו עמי לטובה אות. אשר חלקם כב' עולמות. יבלו ימיהם ושנותיהם בנעימות. ויאריך ימיהם כימי השמים על הארץ. ויהיו ביתם כבית פרץ. וזכותם להם ולזרעם מהניא. העושר והכבוד לא יפסוק מן אכסניא. ועל פיהם נגמרה המלאכה. ביאר על אגדת מרבותינו זכרונם לברכה. וזה יצא ראשונה. ויותר עמדי על תהלים ופרקי אבות למנה צפונה. במשמרת ה' נאמנה. ועדי בשחק נאמן שאין דברי האגדה עיקר לימודי. אלא בעיון גפ"ת ובפוסקים שעשועי וחמודי. אך אמנם לעת מצוא מנוח מעיון הלכה עסקתי בדברי אגדה המושכת לבו של אדם כמעיין הבריכה. והנה להעמיק בשקלי וטריא דהויות דאביי ורבא. המלאכה מרובה ורחבה. וכבר יצאו לפנינו הגבורים אשר בכל דור ודור חלוצי צבא. האוכלים למעדנים בשרא שמינא אפתורא דדהבא. אמרתי גרמא יבישא דנפל בחולקי טבא. להתיר חרצובות רשע ולעבוד ה' יושב המרכבה. לא נזוז מיניה עד זקנה ושיבה. והמקשיבים לקולי להם ערבה. ופוק חזי אדירי התורה החריפים כבני מחוזא דשתו מיא דדיגלת. כמו הרב הגאון בעל עקידה והרב הגאון המוסמך רבינו משה אלשיך והרב הגאון בעל עוללות אפרים ושארי גאונים עזבו מקור מים עמוקים בעומק פלפלא חריפתא והטו דרכם לדרך המוסר מלתא דשויא לתרווייהו כההיא דפרק אלו נאמרים דר' אבוהו ור"ח ב"א ר' אבוהו דרש באגדתא ור"ח דרש שמעתתא שבקו כ"ע לר"ח ב"א ואזיל לגבי דר"א כו' ע"ש. ולהפיק רצוני ותשוקתי. הקרה ה' לקראתי. מקרה טהור אנשי לבב יראים ושלימים קצינים ונגידים. להקשיב תורת ה' כשרפים עומדים. וממכלאות צאן לקחוני. ואל בית מדרשם הביאוני. ונתנו לי די ספוקי לחם ומזון. לשובע ולא לרזון. והזילו זהב מכיסם זהב ודרכמונים. להדפיס חיבורי הזה אשר ת"ל אליו הכל פונים. וקראתי שם החיבור הזה אבן שוהם והסיבה לזה בעבור ששמי בקרבו כי שהם אותיות משה. זאת ועוד אחרת שהרב רבינו בחיי כתב בספרו שסגולת אבן שהם כל הנושא אותו נושא חן בעיני הבריות ומסוגלתה תוכחה במלתא דאגדתא לזכות לנשיאת חן כמש"ה ומוכיח אדם אחרי חן ימצא. וטעם שלישי עולה על כולן כי אבן שהם