עץ יוסף על ויקרא רבה ט:ז

דגליא. פי' שם מקום. והא"א גרס רגליא ופי' בשם רש"י דננסין רגלים היה:

לעתיד לבא. כל הקרבנות של יחיד בטלים [אבל קרבנות חובה של צבור לא בטלים כדכתיב אז תחפוץ זבחי צדק וגו'] מפני שלא יחטאו ולא יצטרכו להביא קרבנות:

וקרבן תודה. אינו בטל וה"ה קרבנות שלמים שאינן באים אלא להודאה ולכבוד:

כל התפילות בטילות. שלא יצטרכו להתפלל ח"ו על איזה צרה או חולי. ואין בזה ח"ו ביטול מצוה מהתורה. כמו מצות מעקה למי שאין לו בית:

הה"ד קול ששון כו'. ולימות המשיח מיירי דכתיב התם אצמיח לדוד צמח צדקה וגו' לא יכרת לדוד איש יושב על כסא. וזה לא נתקיים בבית שני:

וכן דוד אמר עלי אלהים כו'. ולעתיד מיירי דליכא אלא קרבן תודה. דאל"כ מ"ש דנקט תודות ולא עולות שבאות ג"כ בנדר ונדבה: