עץ יוסף על ויקרא רבה ט:ג

ושם כתיב. דריש ושם מלשון שומת ב"ד שהוא בשי"ן ימנית. וקושטא דמילתא דקרינן בשי"ן שמאלית כמו דדריש הכא מקמי זה באנפי אחרינא בשי"ן שמאלית כדקרינן. והכי אשכחנא בכולי נוסחי עתיקי. אך דרש זה הוא ע"ד אל תקרי בשי"ן שמאלית אלא בשי"ן ימנית [מנחת שי]:

דשיים אורחיה. שענייני עוה"ז ואורחותיה שם אותם לעשותם כפי הישר והטוב. אז שוים המה הרבה כי אף שאינו בן תורה עכ"ז נחשב מאד בעיני ה'. כי הדרך ארץ שהמה המדות הטובות האנושיות המה יקרים ג"כ למאוד:

משופע. שהיה משופע בבגדים נאים כבגדי ת"ח. והיה סבור שהוא חכם:

א"ל משגיח רבי כו'. פי' תשגיח נא עלינו ותהיה מקובל לאכול אצלינו:

א"ל אין. פי' א"ל הן:

בתלמוד ולא מצאו כו'. לא נכתבו הענינים כסדרן. דבדיקת התלמוד קדמה למשנה. שאם לא נמצא במשנה איך ימצא בתלמוד:

סב בריך קח הכוס וברך ברכת המזון כדקי"ל דאורח מברך:

אית בך אמר מה דאנא אמר לך. כלו' אם תוכל לומר אחרי מה שאני אומר:

אכל כלבא פיסתיה דינאי פי' הכלב אכל פתו של ינאי. ור"ל כי מה שאכל זה שהיה ע"ה ה"ל ככלב:

קם תפסיה. האורח קם ותפס לר' ינאי ואחזו בחזקה כתובע ממנו תביעה. וא"ל ירותתי גבך דאת מונע לי. כלו' ראה הירושה שיש לי בידך ואתה מעכבת ממני:

א"ל ומה ירתותך גבי. פי' ושאל לו ר' ינאי מה היא הירושה שיש לך בידי:

א"ל חד זמן כו'. א"ל האורח פעם אחת הייתי עובר לפני בית הספר ר"ל בהמ"ד שלומדים בו התינוקות. ושמעתי קולם של התינוקות אומרים תורה צוה כו':

מורשה קהלת ינאי אכ"כ אלא קהלת יעקב וכן הוא גירסת הילקוט. ור"ל דמדכתיב מורשה קהלת יעקב נראה שהתורה ירושה להמון ישראל ואפי' ע"ה יש להם חלק בה כלו' שלהצטרפותם עם ת"ח ניתנה התורה. שמפני הת"ח לבדם לא היתה ניתנת. ונמצא שר' ינאי שזכה לתורה יש בידו מירושת האיש ההמוני ההוא. וזו תוכחת מגולה על שקראו כלב. שמאחר שגם הוא מצטרף בזכות נתינת התורה נחשב גם הוא קצת לפני ה'. ומכיון דאינו מחשיבו אלא לכלב נמצא שגוזל ממנו זכותו אשר אין לו חלק בענין התורה. ואז ודאי נענה לו רבי ינאי ושאל לו דמ"מ צריך שיהיה לו שום זכות מיוחד משאר ע"ה שעל ידו זכה לאכול על שולחנו. ודע שבמדרש שעם היפ"ת הגירסא מורשה קהלת יעקב ליעקב אכ"כ אלא קהלת יעקב. ופי' היפ"ת דאילו כתיב ליעקב היה אפשר לומר למיוחדים שבישראל. אבל כיון דכתיב קהלת יעקב משמע דכל הקהל כאחד יש להם חלק בירושה:

לא שמעית מלה כו'. פי' מימי לא שמעתי דבר רע שהיה אחד מדבר על חבירו וחזרתיו לאדוניה. כלו' להגידו ולהלשינו לאותו הנאמר עליו. או ר"ל לא שמעתי קללה או גידוף משום אדם עלי וחזרתי לערער עמו על זה. אלא הייתי מהשומעים חרפתם ואינם משיבים:

ולא חמית כו'. ולא ראיתי שנים מריבים זה עם זה שלא נתתי שלום ביניהם:

דא"ר ישמעאל בר רב נחמן כו'. כי היכי דלא תקשי אטו משום דרך ארץ יזכה אדם לישע אלהים. לכן מייתי דר' ישמעאל דלאו מילתא זוטרתי היא דרך ארץ כיון דקדמה כ"ו דורות לתורה:

כ"ו דורות. קדמה שהרי לכ"ו דורות ניתנה התורה. ואדרך ארץ אזהר מתחלה דמכיון דלשמור את דרך וכו' שמעינן דרך ארץ ואח"כ תורה. הרי דמקמי תורה אזהרה אדרך ארץ. ומדלא שמעינן באיזה דור. נקטינן דמאדם הראשון הוזהרו בו. שהעולם היה עודנה בלי נתינת התורה האלקית. כי אם התנהגו כפי השכל הישר והאמונה בלי תורה. וע' בענף:

דרך זו ד"א. ואח"כ עץ החיים זו תורה ולהורות באו שהמדות הטובות המה משרתים לתורה וצריך האדם לנטוע בלבו המדות הטובות בכדי שעי"ז תשכון התורה בקרבו כי צריך שיראת חטאו יהיה קודמת לחכמתו:

זה אחד מן המקראות כו'. פי' ולכה לישועתה לנו א' מן המקראות. ומייתי לה הכא למילף מיניה לפרש הכי נמי בישע אלהים. משום דסתימת הכוונה בכתוב שנאמר בישע אלהים נוכל לומר כביכול שהוא ישועת אלהים. ונוכל לומר שהכוונה בישע של אלהים במה שעוזרם ומושיעם. ולכן בא בעל המאמר ואמר שפי' שהוא ישועת אלהים. כמו דכתיב ולכה לישועתה לנו. והוזקק לזה משום דקי"ל דבישעי מבעי ליה כיון דהקב"ה הוא המדבר. ע"כ שהיתור בא לאשמועינן שהישועה לאלהים עצמו:

זה אחד מן המקראות כו'. כי רבים הם המורים על זה דהיינו ויושע ה' אל ישראל. ונרננה בישועתך כדלקמן בבמד"ר פ"ב. וכן ושב ה' אלהיך את שבותך כדאיתא בפ' בני העיר. וכן הני קראי דמייתי בירושלמי דסוכה ובתנחומא סוף פ' אחרי:

שישועתו של הקב"ה כו'. משום כשאנו בגלות שמו מחולל ואין כבוד שמו נודע כאשר הוא בזמן הצלחתינו:

ולכה לישועתה לנו. וכדאיתא בשוח"ט מזמור פ' ולכה מלא כתיב שכל הישועה שלך היא: