עץ יוסף על ויקרא רבה ח:ד

מלמד שעשירית האיפה מעכבת לכהונת כו'. וכגירסת הת"כ שלפנינו אחד כ"ג ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתם פסולה [ודלא כהמל"מ מהלכות כלי המקדש ספ"ה שכתב דט"ס הוא וצ"ל כשירה] ור"ל דכהן גדול מקריב עשירית האיפה בכל יום מיום שנמשח עד עולם. וכהן הדיוט מקריב אותו ביום חנוכו לעבודה כדאיתא בפ' התכלת. ועשירית האיפה דקאמר הכא דמעכבת היינו ביום חנוכה לעבודה דכיון דלא הביאום ה"ל כאילו לא נתכהנו ועבודתם פסולה:

ואם לא מצא. פי' שלא מצא ידו עושר שראוי לו בקר שממונו מעט וכפי ממונו סגי ליה בכבש כיון דמטה ידו אין ראוי להצריכו ללוות:

יביא סולת. סולת יהיה קרבנו כצ"ל [יפ"ת וע"ש]:

כי ממזרח שמש וגו' ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה. ומדמקיש מנחה טהורה למזרח שמש עד מבואו אלמא דחשיבה כמקריב מסוף העולם ועד סופו. כי אין הכוונה על כמות הקרבנות כי אם על איכותה וכוונתה. ולכן אף שהמנחה היא קטנה בכמותה. אך אם היא טהורה בכוונתה ירבה השפע בכל העולם כולו. והרד"ל כתב ודרש ליה על עשירית האיפה שקריבה מחציתה בבוקר ממזרח שמש ומחציתה בערב במבוא השמש ע"ש: