עץ יוסף על ויקרא רבה ז:ב

זבחי אלהים רוח נשברה. משום דק"ל כפל זאת תורת העולה היא העולה. בעי לאתויי מילתא דריב"ס בסמוך דאמר משל למלך שהיה מהלך במדבר כו' ומשום דתשובת זה אי' בהני קראי מייתי הני קראי ודריש להו ברישא בענין אחר כדרך המדרש:

זבדי בן לוי כו' קשה להו מ"ט בקשת הטיבה ברצונך את ציון וגו' התם דבעי בעותא על קבלת תשובתו בעון בת שבע ובהכי עסיק ואזיל עד זבחי אלהים רוח נשברה ומה ענינו להזכיר כאן ענין ירושלים והקרבנות העתידים. לכן תירצו ז"ל שטעם הטיבה ברצונך את ציון וגו' לכאן לומר שאם תקובל תשובתו ידע בבירור ששלמה עומד ובונה בית המקדש כו'. והשני תירץ שרוצה לומר שהעושה תשובה נחשב לו כאלו עלה לירושלים ובנה בהמ"ק וכו'. ורבנן תירצו שהמתפלל צריך להזכיר עבודה וקרבנות עם תפלתו. ולכן כיון שהתפלל על חטאו הזכיר ג"כ עבודה וקרבנות:

מן הדין קריא מן המקרא הזה זבחי אלהים רוח נשברה וגו' הטיבה ברצונך וגו':

מנין לעובר לפני התיבה כו' ולשוח בהדא ברכתא רצה כו' כצ"ל. ופי' מנא ילפינן תרתי. חדא שהעובר לפני התיבה צריך להזכיר עבודה וקרבנות. ואידך שישחה בתוך ברכה זו דהיינו רצה אלהינו כו' שכשמשלים אותה פותח במודים ושוחה כדאי' בפ"ק דברכות. וקאמר דתרווייהו אית דיליף להו מזבחי אלהים רוח נשברה דמשמע כשמזכיר זבחי אלהים ישוח עצמו והיינו רוח נשברה. ומדמדכיר קרבנות ומתפלל עליהם אצל תפלתו על עונו ש"מ שכל מתפלל צריך שיזכיר עבודה וקרבנות בתוך תפלתו [יפ"ת]:

פסל בבהמה והכשיר באדם כו' לב נשבר כו' אף דהמקריב פסול ג"כ אם הוא עור או פסח. אך הקרבן גופא שהוא האדם בעצמו השב שהוא דוגמת הקרבן. ועכ"ז הכשיר לב נשבר. והענין שלא ידומה כי עיקר התשובה תלוי רק בשמחה ולא בעצבון. לא כן. ולכן כתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. כי היינו מדמים שנבזה בעיני ה' העצבון רק השמחה:

זה כבוד גדול בתמיה. ר"ל כמתרעם. וכן בנמשל אמר הקב"ה כמתרעם זאת תורת העולה היא העולה בתמיה וכי זו היא פעולה הראויה לו. ובבמד"ר ר"פ י"ג הלשון כך אתם מכבדים לי איני מלך כו' וכן יתפרש כאן וכי זה כיבוד גדול הראוי למלך:

אמר לפניו מנוסחתינו ומליקוט נראה שמשה השיב כן: