עץ יוסף על ויקרא רבה ו:ו

לשושטה פי' משל למנהיג של דוב שהיה אוכל סדורים של דוב פי' מזונותיו. תרגום ערך לחם סדרין דלחם [מעריך]:

נביא ובן נביא ומה שלא נכתבה נבואתם. מפני שלא הוצרך לדורות:

שהיה נביא בן נביא שזכריה ידוע לנביא. וגם עדוא ידוע לנביא כדכתיב בד"ה שמעיה הנביא ועדוא החוזה. ובס"ע שנו שזה היה הנביא אשר קרא על המזבח בבית אל. ולכן כתיב נביאיא לשון רבים דקאי על זכריה ועל עדוא. וא"כ ה"ה כל נביא שנזכר שמו ושם אביו:

בן אמוץ שהיה נביא בן נביא. והיינו דכתיב ישעיה בן אמוץ הנביא דהנביא קאי אאמוץ נמי. אבל קשה הך כמאן אזלא אי כרבנן הא קאמרי בין שנתפרש כו'. ואי כר' יוחנן כל שנתפרש שמו ושם אביו נביא ובן נביא הוא וא"כ מה צורך לדיוקי לאמוץ מהאי קרא. וי"ל דהן אמת שלפי כל אחד מהם היה אביו נביא מ"מ לא יחוייב שיהיה אביו נביא מפורסם ומוכיח. אבל אמוץ היה נביא מובהק ומפורסם כעין ישעיה בנו. ולזה פי' שם בפירוש שאמוץ נביא הוא דכתוב אחד אומר כו' וכתוב אחד אומר כו' [כלי פז]:

אלו המציצין גרסינן. דהיינו צפצוף. כמו צפרים מצוצים דלקמן פ' י"ח. ופי' שהכתוב קרי לאובות וידעונים לגנאי המצפצפים והמהגים. לומר שהדבור בהם אינו אלא כעופות שמפטפטין בקולן ויש עופות שמצפצפין דהיינו סוס ועגור. ויש שמנהמין והיינו יונה. ועל זה אמר והמהגים וכדכתיב כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה:

כל אומה ולשון כו' הוא הדבר שאמר תחלה כל אומה תסגוד. שהדרישה היא לבקש ולשחר פנים על ידי סגידה ועבודה ומזכירים בקשת צרכיהם. ומה שהקדים לפרש הלא עם אל אלהיו ידרוש מקמי המצפצפים והמהגים ע' ביפ"ת. וכוונת המדרש לומר שפי' הכתוב הוא שכך יאמרו ישראל להם שראוי שכל אומה ולשון תסגוד ותזכור לאלהיה ולא לזולתו. ואיך אנו שאלהינו חי וקיים נניחנו ונדרוש אל המתים:

נתבעים אצל חיים כמו שמפרש שהמתים צריכין שהחיים יעשו בעדם. ולא המתים בעד החיים:

מה אמת ר"ל למה הוא אמת וחותמו אמת. א"ר אבין שהוא אלהים חיים. לכן מה שמבטיח הוא יכול לקיים. אבל ב"ו אם הוא מבטיח היום ולמחר הוא מת בטל הבטחתו ואינו אמת:

ומלך עולם מאחר שהוא מלך עולם הוא אלהים אמת כי מלך ב"ו מלכותו אינו מלכות של אמת כי במותו לא ירד אחריו כבודו [מת"כ]:

אלהי או"ה מתים לפי שאינם קיימים כאלהינו. ועוד שאין בידם לעשות דבר כי"י שבידו הכל שעל זה אמר ומלך עולם. ולכן נקראו מתים על שהם כמתים שאין יכולת בידם. ולכן יצדק לומר בהם פה להם ולא ידברו. וע' ביפ"ת:

התורה מעידה בנו פי' התורה עושה התראה בנו [מלשון העדותי בכם היום] אם לא יאמרו כו' פי' שאם ישראל לא יאמרו הדבר הזה לאו"ה יעשה להם השי"ת כך וכך. והוא כמו לכן כל הורג קין שקיצר הכתוב ולא הזכיר העונש שיעשה בהדיא:

כדבר הזה אשר אין לו שחר אינו מזריח כו' כצ"ל. קמפרש כדבר הזה דקרא שיאמרו ישראל להם כדבר הזה. דהיינו אשר אין לו לע"ז שחר. ר"ל שאין לו אורה להזריח לכם. שאפילו הכוכבים והמזלות והשמש וירח אין להם כח להאיר בלי רצון הקב"ה כדכתיב האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום:

ואפילה שמו כו' קמפרש אשר אין לו שחר על החשך אשר יכסה לגוג ואגפיו לעתיד. ויהיה אשר אין לו מוסב על עם אל אלהיו ידרוש הנ"ל לומר שיגידו להם שכל מי שטועה בע"ז לעתיד אין לו אור רק חשך. וכדי להביא ראיה שלעתיד יהיה חשך על גוג ואגפיו הביא ראיה מדלא שמשו בעה"ז רק חשך ואפילה אבל תהו ובהו לא שמשו א"כ ישמשו לעתיד דהיינו ונטה עליה קו תהו וגו' וקמפרש תהו זה קו ירוק שמקיף את כל העולם שממנו חשך יוצא לעולם:

ונטה עליה כו' וברומי מיירי דכתיב התם כי זבח לי"י בבצרה וגו' והיינו מלכות רומי כמ"ש ז"ל ובצרה היא הכרך גדול שברומי:

מתוך החשך הכוונה לפי שהתורה צריכה היא כמה וכמה יסורין כמו שאמרו ז"ל לעיל ס' שמות. וא"כ הרוצה לקבל עול תורה צריך להעלים עין מין היסורים. ולזה נתנה התורה מתוך החשך לרמוז שכך דרכה של תורה בצער ובחוסר כל ובחשך. וכדאי' בתנחומא ס' נח. וזהו שאמרו או"ה שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך שהיא מורה על היסורין החמורים. לזה החשך יכסה ארץ. אמנם ישראל שקבלו עליהם החשך כדי לקיים אור תורה. עליהם ראוי שיזרח כבוד ה' [כלי פז]: