עץ יוסף על ויקרא רבה ה:ח

מה נגרין מה אומנין בקיאים כמו נגר ובר נגר. ואולי צ"ל מה גבורים וקאי על דרש שלפני זה שישראל נקראו גבורים כו' כי גבורה הוא גבורת הלב שמתגבר בתפלה עד שישמע ה' קולו לענות על שאלתו כדאי' בפסקתא מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו אר"ה יעמוד כגבור ויתוודה על חטאיו ע"כ שהכוונה יעמוד כגבור בכוונת הלב [ערכי הכנוים אות ג'] וכן מצאתי בשוח"ט הגירסא מה גבורים:

כאילין כותאי כאותן הכותים ששואלים מעט מעט והולכים ומוסיפין. וכן הצדיקים שואלים תחלה דבר קטן ושוב יותר גדול כדוד. דברישא בקש על מחילת השוגג ואח"כ על הזדונות כדלקמן:

אילין כותאי חכימין למיחסדא. פי' אלו כותים הם חכמים ובקיאים לבקש חסד על הפתחים. והמעריך כתב שנוסחא משובשת היא. והאמת למישחדא. ולשון ערבי הוא לשואל צדקה קורין שאחד:

אית לך חד בצל יש לך בצל אחד תנה לי:

מן דיהב כו' משנתנה לו אמר יש בצל בלא פת בתמיה. בש"ס קאמר בצל בלא פיתא נסיב לבא:

אית מיכל כו' וכי יש לך מאכל בלא שתייה. בתמיה:

אית אתתא כו' מוסיף עוד ענין בידיעת הצדיקים לרצות את ה'. והיינו במה שאינם הורסים תחלה לבקש צרכיהם. אלא תחילה דופקים על שערי רחמים שיפתחו על ידי שירות ותושבחות שאומרים לפני ה'. וזה ענין האשה שאינה הורסת ליכנס תחלה עד שדופקת בפתח ובאה בדברי ריצוי ודרישת שלום וטובת חברתה עד שנפתח לבה אליה לדרוש שלומה וטובתה:

למשאל לבקש דבר מה מחברתה:

אתי לגבי מגירתא באה אצל חברתה:

תרעא פתיחא אע"פ שהשער פתוח דופקת ביה שאין ליכנס בבית פתאום כדלקמן פ' כ"א. והאחרת היא להיפך שאף שהשער נעול פותחת ונכנסת פתאום:

אמרה לה שלמא כו' אומרת לה שלום עליך שכנתי מה אתה עושה אם טוב מעמדך:

טב לך ניעול הטוב בעיניך שאכנס אל הבית. והיא משיבה בא לך פה מה אתה רוצה:

מקימה פלונית פי' מלאכה פלונית. מלאכת רעהו ת"י מקמתי דחברי:

תרעא משקיף השער סגור ואעפ"כ היא פותחת מעצמה:

חמי בגרמיה כו' רואה בעצמו שנשתקע באריסותיה ולא סגי ליה בלאו הכי עושה לעצמו לב טוב. מסריק שערותיו שיהיו נראים נאים:

מחוור מניה כובס בגדיו. וכבס תרגום וחוור:

אפין טבין פנים טובים וצהובים:

יהב כו' נותן מקל בידו דרך זריזות. וטבעותיו באצבעותיו והולך אצל בעל מלאכתו ששכר ממנו השדה:

אתי בשלום בואי בשלום:

תזכה ותשבע תהיה זוכה לאכול ממנו לשבוע:

מה תוריא מה השוורים עושים:

מן שמניהון מעגלי מרבק [מעריך]:

סב לך קח לך:

ששעריה מקצץ לשון קוצים מבולבלים כקוצים הללו. או צ"ל שעריה מקווץ:

מניה צואין בגדיו מלא צואה ולכלוך:

הלואי כו' מי יתן שתעלה הקרקע תבואה כשיעור מה שהוצאנו לזרוע בתוכו:

תששין תשושי כח:

קום הב כו' קום ותן לי מה שיש אצלך:

השמים שמא את צריך לכלום. שהשמים חשבו שדוד מבקש מהקב"ה הדברים שהוא משפיע ונותן על ידי השמים כעושר ומזון כאומרו אענה את השמים וגו' ונאמר כי בם ידין עמים וגו'. ולכן היה מקלס את ה' שהשמים מספרים כבוד אל מאחר שהם עבדיו וסרים אל משמעותו יצוה עליהם לתת מהשפעתם אליו:

ומעשה ידיו מגיד הרקיע א"ל הרקיע שמא. כצ"ל וכן הוא בשוח"ט ור"ל שהרקיע חשב שהיה מבקש גשמים או שלג הניתן מהרקיע ולכן אמר ומעשה ידיו מגיד הרקיע שפירשו מעשה ידיהם של צדיקים מגיד הרקיע. ומהו. מטר. ולא יקשה לך אין דברו לו השמים והרקיע. כי זה יובן על שר הרקיע. גם יתכן שזה דרך משל על השומעים שישאלוהו דבר מה תבקש מהשמים והרקיע וקאמר דה"ל כאילו השמים והרקיע שואלין:

מזכיר והולך כו' א"ל הקב"ה כו' ר"ל כשהתחיל לקלס בתורה אמר לו ה' מה את בעי וכו' כי עכשיו גלי אדעתיה שאינו מבקש רק מילתא דתליא בתורה כגון חכמה או מחילת חטא. אע"פ שה' חוקר לב אמר לו מה את בעי כדי לפתוח לו פה שיפרש שאלתו. ואע"פ שגם מתחלה ידע ה' במה שרוצה לשאול לא פתח לו עד שיסדר כל מה שרצה לסדר מחשבתו של מקום קודם בקשתו:

מן שגגתא כו' באתי לבקש על השגגות שעשיתי לפניך שמי יוכל לשמור את עצמו משוגג:

הא שרי לך פי' מותר ופטור ונעזב ומחול. ואין זה מפורש שאמר ליה הקב"ה כך. אבל ממה שבקש דוד שוב אח"כ על הגדולות ממנו דהיינו מזידים מוכח דשבק לו הראשונים [רש"א]:

מן טמירתא כו' פי' מזיד של צנעה:

אלו הזדונות פי' מזיד של פרהסיא:

אלו הזדונות ומסתמא השיב לו הא שביק לך. לכן בקש אח"כ אל ימשלו בי אז איתם אלו תקיפי עבירות דהיינו הפשעים שהם כריתות ומיתות ב"ד שאינם מתכפרים אלא על ידי יסורים. ומשהשיב לו הא שביק לך בקש אח"כ ונקתי מפשע רב. והמדרש קיצר משום שהוא מובן מאליו:

אלו תוקפי עבירות סיים בשוח"ט כענין שנא' נחל איתן:

ונקתי מפשע רב אותו עון רב אמר דוד לפני הקב"ה אתה כצ"ל. וכן הוא בשוח"ט. ואותו עון רב היינו מעשה בת שבע שהיה בו חילול השם שהרג את אוריהו בחרב בני עמון שהיה חקוק עליו דמות ע"ז שלהם. וחילול השם אינו מתכפר אלא במיתה:

את אלוה רב שאתה אדון על כל העולם וכל העולם שלך שלכך אתה יכול למחול על כבודך. ואנא חובי רברבן שכיון שאני מלך וחכם שגגות שלי נחשבות לזדונות. ואם תמחול לי ילמדו ממני לעשות תשובה כמו שאחז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה. וזהו שסיים יאה לאלוה רב כו' שנא' למען שמך ה' שמורה על הרחמים שמקבל שבים לכן וסלחת לעוני כי רב הוא ויתוודע עי"ז גודל רחמנותיך. ונראה שתיבת כי רב הוא פי' בעל המאמר שקאי על שמך ה' וגם קאי על לעוני. וה"ק למאן שמך ה' כי רב הוא וסלחת לעוני כי רב הוא שיאה לאלוה רב למשבק חובין רברבין שכפי גדולתו שכל העולם דיליה כן יגדל חסדו למחול העון הגדול: