עץ יוסף על ויקרא רבה ד:ו

תני חזקיה כו'. בא לדרוש מ"ש נפש לשון יחיד. וכן ר' אלעשה דלהלן [רד"ל]:

מה שה זה לוקה כו'. שע"י שהשה דקה וחלושה משאר בהמות מרגישים בצער טפי וע' בענף:

אחד מהם חוטא כו'. וה"ה שבלקות אחד כולן מרגישין אלא דאין ענין לזה בהאי קרא. אבל היות הכל מרגישין על אחד החוטא שייך לקרא דמיירי בגלות ישראל שעם היות בהם צדיקים גדולים לקו בגלות מפני הרשעים:

האיש אחד יחטא ר"ל שמשה סדר דבריו דרך תימא שאין הדעת נותנת שתכלה כל העדה בעון היחיד. ואז נעתר לו ה' והטיל העונש על דעת קרח בלבד. הרי ממילא למדנו שיהיה איזה הרגש על כל ישראל מפני חטא היחיד אע"פ שלא יהיה כליון. דבוודאי לא היה דבר ה' תחלה בלי שום טעם:

משל לבני אדם כו' טעם המשל לומר שסבת הרגש חטא היחיד על הכלל לפי שע"י התעוררות הקצף היוצא עליו פוגע ג"כ באחרים. וזה כמים הנכנסים בנקב הקודח תחתיו ואחר אשר נכנסין שם מתפשטים על כל הספינה:

מקדח עגבע"ר בלשון אשכנז:

חביריו כי יוסף. לאו דוקא חביריו דאליהו לחוד הוא דקאמר ליה:

מספיק לשון הכאה וחבטה כמו ויספוק את כפיו:

אין אתם משוין עמנו בע"ז. ר"ל לכבד שרי מעלה שהם עיקר של ע"ז לחשבם שייטיבו ויריעו. וה"ק ליה שמאחר שכל הגוים מודים בכבוד הסיבה הראשונה וכמ"ש מי לא ייראך מלך הגוים. וכמ"ש בכל מקום מוקטר וגו' ועכ"ז דעתם לכבד השרים שהנהגת עולם השפל מסורה בידם למה לא תסכימו אתם בזה. והשיבו ריב"ק שאי אפשר זה שהרי או"ה לא השווה דעתם מי מהשרים העליונים הגדול שנודה שההנהגה בידו:

נדחף כלו' נדחה בתשובה זו:

בקנה רצוץ פי' בקנה שבור ר"ל בתשובה קלה שאין זו תשובה מספקת דנהי שאין להסכים עם אחד מהאומות לתלות ההנהגה ביד אחד כי לא נדע מי הגדול. אבל אפשר לכבד את כולם כיון שההנהגה מסורה בידם איש איש על עבודתו ואל משאו. ותשובת ר' יהושע ב"ק להם שאחר שכל אחד ממונה על דבר אחד ואין כח ביד אחד לבדו בהנהגת המציאות אין ראוי שיעבד אחד מהם שאי אפשר שיהיו מנהיגים רבים אלא אחד. ולכן הכרח לומר שהם מוכרחים במנוייהם ואין בידם לשנות את תפקידם. ועוד שאין כח מוחלט ביד אחד להשפיע אפי' דבר אחד אם לא בצירוף כוכבים אחרים במקומות מתחלפין כמ"ש בעל העקרים. וזהו ענין הנפשות שזכר שכל ישראל להיות תכליתם אחד להשארות הנפש. כולם נפש אחת ורצון אחד. אבל האומות שזה מבקש עושר ועובד לככב פלוני לתקותו. וזה מבקש שררה ועובד לככב פלוני לתקותו. הם נפשות ודעות רבות:

כתיב ביה שש נפשות. ר"ל היינו עם עשו. וביעקב כתיב ע' נפש היינו עם יעקב כדאיתא בב"ר פ' צ"ד וע"ש מ"ש:

נפשות הרבה דכל לשון רבוי: