עץ יוסף על ויקרא רבה ד:ד

י' דברים כו'. לעיל פ"ג סי' ד' מני י' דברים שמשמשים את הגוף לענין העברת המזון. שהמזון יוצא ונכנס בהם. והכא מיירי בכל צרכי האדם דהינו הקול ושחוק ושינה וזולתם להכי מני כל האברים הפנימים שפעולות אלו נתלה בהם:

הושט למזון בברכות דף ס"א אי' הושט מכניס כל מיני מאכל:

וכבד לחימה ע"י שהדם מתבשל בו יהיה סבה כי יחם לבבו. וחשיב לה בכלל תשמיש הנפש שעי"ז יהיה נשמר מהמתקוממים כנגדו. משא"כ אם לא יתעורר להעלות חימה ולנקום נקם כנגד המזיקים אותו. דלא הוו שבקי ליה חיי:

והריאה לשתייה שהיא שואבת כל מיני משקין:

לטחון טוחן המאכל. והמסס בבהמה הוא הקורקבן בעוף:

לשחוק לשון שחוק וצחוק:

וקיבה לשינה לפי שיעלו האידים ממנה:

והמרה לקנאה מצד שהיא משכן האדומה. וגם הקנאה נחשבת התשמיש הנפש שעי"ז יתעורר לבקש התועלת אליה לקנאתה באחרים שנמצא בידם הדברים ההם ולולי זה לא היה מתעורר לבקשת המועיל:

והלב גומר ובקהלת פסוק מעשרה שליטים גרס לב מבין לשון גומר. ונראה דהכא נמי גרסינן הכי. ומ"מ ליתנייהו רק עשרה דהמסס וקיבה דכי הדדי נינהו חשיב להו כחד. והיינו דהתם לא חשיב קיבה שאינה נמנה לעצמה:

אני עשיתיך למעלה כו'. כלו' שאינה מכירה בחסד ה' שעשתה למעלה מכולן וחוטאת כנגדו כדרך כפויי טובה: