עץ יוסף על ויקרא רבה לד:א

הה"ד אשרי משכיל אל דל כו'. משום דקשה ליה מאי ומטה ידו עמך. בעי לפרש דעם עצמך אתה מטיב כשתחזיק בו. מייתי האי קרא דמיירי בשכר חונן דל שהוא מה שי"י יחייהו כמו שהוא מחיה העני. ולפ"ז אתי שפיר עמך שאותה ההטבה עצמה שעושה לעני שמחייהו תעשה לך. והיינו דמסיים לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך. כלו' מ"ש ומטה ידו עמך. ואגב אורחיה מייתי כל הפירושים שנאמר במשכיל אל דל:

שממליך יצ"ט. דאיקרי דל כדדריש בשוח"ט מז' מ"א ובקה"ר שאין הבריות שומעין לו. ועוזריו מעטים כי כל כלי הגוף המה עוזרים ונוטים רק אחרי יצר הרע. ואשרי מי שהוא משכיל להתבונן עליו לילך אחר עצתו:

זה שקובר מ"מ. דאין לך דל מן המת:

זה שמבריח עצמו כו'. שאין לך ממנו שחשוב כמת. ותיבת עצמו מיותר וכן בשוח"ט ליתא. ופירושו שמבריח ומציל ממי שרודפו להמיתו:

שמבקר את החולה. בפ' אין בין המודר מפרש אין דל אלא חולה שנא' מדלה יבצעני. א"נ מהדין קרא מדוע אתה ככה דל בן המלך. וזהו פי' הכתוב ארוממך י"י כי דליתני ר"ל שהחליתני ואח"כ שלחת לי רפואה ולא שמחת אויבי לי. וכמ"ש חז"ל ששה חדשים נצטרע דוד כו':

איתיבון לרב הונא. כצ"ל (א"א):

א"ל ששים ובלבד כו'. הנה בשוח"ט ליתא תיבת ששים. וא"כ כך השיב להם אמת כן רק ובלבד שיהיו אוהבים אותו כנפשו ר"ל שיהיו בני גילו שנולדו במזל של החולה. ואעפ"כ שאין אוהבים אותו כנפשו מ"מ מרווחין לו קצת מהחולי. ואפשר לפרש ג"כ גירסתינו אמר להם ששים פי' כשיבואו ששים לבקרו יקום החולה רק ובלבד שיהיו אוהבים אותו כו'. או אפשר לפרש א"ל ששים פי' שכל אחד נוטל אחד מששים מן החולי שנשאר לחולה אחר שבקרו אותו שלפניו. וגם זה דוקא שיהיו אוהבים אותו כו' וכנ"ל. וע' בפ' אין בין המודר:

ה' ישמרהו מיצה"ר. כדדרשי' בבמד"ר פ' י"א מדכתיב ושמר רגלך מלכד ע"ש (רד"ל):

מיצר הרע. דאע"ג דממליך יצר הטוב עליו. מ"מ צריך עזר אלהי. שהיצה"ר מבקש להתקומם עליו לעולם ואפילו בסוף ימיו כמ"ש ז"ל בקדושין סוף פ"ק:

דכתיב ויחייהו. שבשכר שמחיה את העני בפרנסתו י"י מאריך ימיו:

דכתיב ואושר בארץ. פי' שינוח על משכבו בהיותו נקבר בארץ:

כ"ב פעמים כתיב. בספר תהלים אשרי. ואע"ג דאשכחן כ"ה י"ל דכל דכתיב בחד מזמור לא מחשיב אלא חד. וכן אשרי יושבי ביתך ואשרי אדם עוז לו בך. וכן אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. וכן אשרי נשוי פשע ואשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון לא מחשב אלא לחד:

אפוכי. הנחה ושכר טוב:

ביום רעה ימלטהו ה'. ומסיים בערוך ואין לך יום רעה אלא יום דינה של גיהנם שנא' והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כלו' מוחל להם עונותיהם. וזה לא אשכחן אלא בהאי אשרי:

לפיכך משה כו'. ע' מ"ש בריש סי' זה: