עץ יוסף על ויקרא רבה לב:ו

אמר רב לעולם כו'. משום דק"ל כיון דעיקר גנאי הרשע לעצמו אמאי לא פירש הכתוב שמו של מגדף כמו שפירש שם אמו ואביה ומשפחתה. לכן הביא דר' חונאי שהקב"ה אינו מפרסם החוטאים [והטעם דכשמקבל עונשו חס על כבודם] ואגב מייתי דרב בר פלוגתיה:

אין ממזר חי כו'. כדי שלא יטמעו בו כשרים. דבאינו מפורסם מיירי כדלקמן:

אחת לע' שנה. צריך לומר דלרבי חונאי מכלם אף בתוך ע' מעט מעט קודם שיבאו לידי נשואין. ומ"מ ישארו מדור לדור קצתם ועודם בקטנותם. אבל בשנת הע' מכלם כלן שלא ישאר בהן אחד. ולפ"ז יבא על נכון המדרש דבמדבר רבה פ"ט:

לא היה. צ"ל אלא ויבא טוב. שלהטיב יתואר בחכמה לא להרע. ומשני שבסלוק הממזרים מיירי. שאף שמביא דבר לעולם בחכמה מביאה דהיינו לסלק הממזרים ונוטל עמהם כשרים שלא לפרסמם:

את דברו לא הסיר. כלו' קרי ביה דברו. ודריש ליה לשון דבר:

כ"כ למה כדי שלא יתפרסמו החטאים. ואע"ג דעולה נמי על חטא באה כדאמר לעיל פ"ז שבאה על הרהור הלב. מ"מ אין בו גנות החטא שיש בו מעשה. וע' בפרק אלו נאמרין וע' בענף:

מדכרין ומניחין. יש שמזכירין אותם ומברכין אותם ואומרים עליו ינוח על משכבו:

מדכרין ומשחקין. ויש שמקללים אותם ואומרים עליו ימח שמו וישחקו עצמותיו כד"א שחיק טמיא: