עץ יוסף על ויקרא רבה לא:יא

בזכות יערוך. משום דקשה ליה אמאי שני לישנא דברישא קאמר להעלות נר תמיד והדר קאמר יערוך. לימא תרוייהו לשון עליה או לשון עריכה. להכי קאמר ר' אלעזר דרמיז אל ההצלה מן כי ערוך מאתמול. וזהו מהגיהנם שנברא קודם שנברא העולם. ור' חנין אמר דבזכות להעלות נר תמיד זוכין להקביל נרו של משיח. והשתא אתי שפיר דנקט לשון עריכה דומיא דערכתי נר למשיחי דכתיב התם:

ואומר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. משום דמלהעלות נר תמיד אין כל כך ראי' לזכות המשיח. דאפשר הטעם לנר מצוה או לנשמה שנקראת נר. מייתי עוד סייעתא מדאשכחן שמחה במלכות בית דוד דכתיב התם כסאות לבית דוד. ומכיון דאורה ושמחה כי הדדי נינהו דלשון שמחה נופל על האור ע"ד אור צדיקים ישמח. ליהודים היתה אורה ושמחה. ניחא דבזכות המאור יזכה לנרו של בית דוד. והרד"ל כתב וז"ל תנחומא מסיים במקרא דאור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. וכאן נמי הכוונה שלע"ל כשיבנה בהמ"ק יערוך נרו של משיח ויחזור האור שנגנז להאיר וישמחו בו אבל עתה אמרו בבמד"ר פט"ו נמנעה השמחה מרשעים והוצרך הקב"ה כביכול לישב עם הצדיקים בנר ור"ל כמד"א וימנע מרשעים אורם שהיא השמחה ולכן שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ורומז למקרא (ישעי' ב') בית יעקב לכו ונלכה באור ה' דכתיב שם לכו ונעלה גו' אל בית גו' עכ"ל: