עץ יוסף על ויקרא רבה ל:ז

זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון. דליכא למימר דביום הראשון של חג הסוכות קאמר. דלמה תלה יותר מצות נטילת לולב ביום הראשון של חג. ובמצות עשיית סוכה וחגיגה תלה אותם במנין ט"ו בחדש. על זה תירץ דאתא לדרשה לאורויי דיום ט"ו הוא ראשון בחדש לחשבון עונות. דקודם ט"ו בחדש לא היו נחשבים. דמער"ה הניח להם שליש כו'. ומיהו הדרא קושיא לדוכתיה למה תלה הכתוב דרשא זו בלולב יותר מבסוכה ומבחגיגה. ועיין ב"ח מה שתירץ ע"ז. ולי נראה שמתורץ בזה דאמר לעיל פרשה זו סוף סי' ב' שהלולב הוא סימן שנצחו ישראל בדין ע"ש. ולכן עשה הקב"ה בתורתו הרמז על מחילת עונות עד ט"ו יום בחדש. ע"י הלולב:

משל למדינה. פי' ענין ר"ה ויוה"כ:

התיר. לשון ויתור:

מדמוסא. מהמס:

מה דאזיל כו' מה שהלך ועבר עבר ואין אני אזכרנו מעתה. מן הכא פי' מן השתא נתחיל לחשוב כו':

נחל. פי' נתחיל:

בער"ה גדולי הדור מתענין כו'. עיין בענף ותמצא נחת:

וביה"כ הכל מתענין כו' מן הכא ולהלן חושבנא. ואע"ג דתחלת החשבון לפי האמת מראשון של חג כדאמרי' בסמוך. מ"מ משום דהא דעוסקים במצות מיוה"כ עד החג לאו מלתא פסיקתא היא שהרי אפשר שיתעצלו מהמצות ויחטאו בהם לכן אמר ביוה"כ כי כפי מצבם דהשתא מכאן ואילך חושבנא שהראשונים ודאי נמחלו. ואם עומדים לחטא. מעתה תחלת החשבון. ואחר שעברו ג"כ הימים שבין יוה"כ לחג וראה ה' שעסקו במצות חוזר ואומר להם מן הכא נחל חושבנא כי זה חלילה לומר להיות ד' ימים מקודשים אלו הפקר איש כל הישר בעיניו יעשה אלא ביאורו כמו שכתבתי לעיל:

לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון. פי' שר"ל שהוא ראשון לחשבון עונות כדאמרי' בתנחומא בהדיא:

מר"ה הסליחה ממתנת. מדהו"ל למימר לך הסליחה וכתיב עמך הסליחה דריש שהיא ממתנת אצלו. פירוש שהסליחה היא שמורה אצלך יתברך מר"ה שמתחיל לסלוח להם מר"ה ואינך קובעה עד יוה"כ כדי שאותן מקצתן שלא שבו עדיין יתנו עוד לב לשוב בח' ימי תשובה וביוה"כ. ומייתי לזה דר' אחא הכא לסייעתא למ"ש לעיל שבער"ה הגדולים באים ומוחל להם שליש ושוב חוזר ומוחל. ובילקוט תהלים מסיים בהדיא על בריותיך ביה"כ. ובקה"ר גרס הא דעמך הסליחה על הא דבתענית ער"ה מתיר שליש: