עץ יוסף על ויקרא רבה ל:א

פתח קחו מוסרי ואל כסף. משום דמפרש ולקחתם לכם להנאתכם והיינו עושר שישיגו בשכר מצוה זו וכדאמר בסמוך משכר לקיחה אתה למד שכר לולב. לכן סמך לזה פסוק קחו מוסרי ואל כסף שפי' שלא יצטרכו ליקח כסף בהשתדלותם כי בקיום המצות ימצא להם. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה ברישא באנפי אחריני כדרך המדרש:

קחו מוסרה של תורה כו'. השתא מפרש כשתקחו מוסרי לא תאבדו כספכם ע"י אומ"ה שזה יקרה מפני ביטול תורה. וזה קחו מוסרה של תורה ואל כסף פי' ולא תאבדו ממונכם:

על שלא שבעתם כו'. דהמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות:

מיינה של תורה כו'. שהתורה נקראת יין כדכתיב ושתו ביין מסכתי:

ר' ברכיה ור"ח כו'. השתא מפרש קחו מוסרי וגו' שכשלומדים התורה היא לעולם בלא כסף ששכר סופרים ומשנים אינו אלא שכר בטלה אבל שכר דבר אחד מן התורה אין מי שיכול ליתן. ולהכי מייתי הא דר' יוסי בן נהוראי:

אפי' על גבאי צדקה. כשדוחקין למי שאינו אמוד וממשכנין עליה:

חוץ משכר סופרים ומשנים. דבהנך שרי למשכן למי שאינו פורע ואפי' שאינו עשיר. שמכיון דאינן נוטלין שכר אלא פורתא דהיינו שכר בטילה. דאילו שכר כל דבר אין לו סוף. לכן ראוי לבלתי קפח שכרם ולמשכן עליו שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות:

אלא שכר בטלה. משום משנים קאמר לה. דאילו שכר סופרים שהם מלמדי מקרא לתינוקות בלאו הכי איכא טעמא ליטול שכר דהיינו שכר שימור ושכר פיסוק טעמים כדאי' בפ' אין בין המודר:

תני מר"ח כו'. השתא מפרש קחו מוסרי וגו' שהוצאת לימוד התינוקות אין לחוש לה מאחר שאם מוסיף מוסיפין לו. וה"ק קחו מוסרי ולא תחושו להוצאת הכסף. ולהכי מייתי הא דתניא מר"ה נקצצים כו':

מר"ה נקצצין כו'. במסכ' ביצה פרק יו"ט יליף לה מדכתיב תקעו בחדש וגו' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. והאי חק לישנא דמזוני הוא כו':

מזונותיו של אדם. כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא ניזוק מזה משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו. לכן יש לו ליזהר מלעשות הוצאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר מזונות אלא מה שפסקו לו [רש"י פ' הנ"ל]:

חוץ ממה שמוציאין בשבתות כו'. שזה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכן ומהיכן תבואהו. אלא לפי מה שרגיל ממציאין לו לשעה או אחר שעה (רש"י):

פוחתין לו. כלומר ממציאין לו שכר מועט:

ר' יוחנן הוה מטייל כו'. השתא מפרש שלא יחוש אדם בהוצאת כל ממונו כדי ללמוד תורה. ולהכי מייתי מילתיה דר' יוחנן שמכר כל נכסיו:

מסמך ליה. היה סומכו תחת כתפיו ור"י היה נסמך עליו:

מטון כו' הגיעו לבית שדה. אמר ר"י זה בית שדה היה שלי ומכרתיו בשביל ללמוד לזכות בתור':

שרי. התחיל לבכות:

מה את. כמו למה:

על דלא כו'. על שלא הנחת לזקנותך כלום:

קלה הוא כו' לשון תימא:

דבר שנברא לו' ימים. ואע"פ שלא היו ו' ימים אלא לכל הנבראים יחד אבל לארץ לא הוצרך אלא יום אחד שנא' בו יקוו המים וגו' ותראה היבשה. ואפילו תימא שנבראת ביום א' ונגלית ביום אחר. מ"מ ליכא אלא ב' ימים. י"ל שאע"פ שכל חלק נברא ביומו אך כיון דכל העולם כאיש אחד מקושר קצתו בקצתו וכל חלק צריך לאחרים. שהארץ צריכה למאורות להצמיח דשאיה. וכן לגשמים הבאים ע"י הרקיע. וההקש אל זה בכל הדברים לכן אמר על כל דברים הנמצאים עכשיו שנבראו בו' ימים:

דמך. פי' מת:

היה דורו קורא עליו אם כו'. אם יוציא אדם כל ממונו לעסוק בתורה כמו שעשה ר' יוחנן בוז יבוזו לו פי' ביזת גוג ומגוג תהיה לו כמ"ש המתרגם:

ראו מטתו שפרחה באויר. כשהיו נושאין אותה היתה מסולקת מעל האנשים ופורחת באויר שהמלאכים היו נושאים אותה. או אחר שנקבר היתה פורחת באויר שהיו מוליכין אותו לג"ע (יפ"ת). ועיין מ"ש באוי אריאל כוונה בזה המאמר:

שאהב הקב"ה לאבא הושעיא. שכבדו בכבוד הזה. ואתא למימר דלא מיבעיא מפני עיקר השכר אשר לצדיקים. אלא אפי' כבוד זה לא יערכנו כל ממון שבעולם:

דהוה קריי כו'. פי' שהיה בעל מקרא ומשנה ופייטן ודרשן. והיינו מכל אבקת רוכל שהיה בו מכל מיני בשמים. ועי' בחזית ומ"ש שם:

משכר לקיחה אתה למד כו'. דריש לה אולקחתם לכם כלומר תקחו לכם למוד משכר לקיחה אחרת ללקיחה זו:

טימי אוצרו ודמי שויו:

בד' מיני. צ"ל בד' מנה. ובתמיה קאמר וכי ערכו ארבעה מנה דזכו כולי האי על ידו: