עץ יוסף על ויקרא רבה כט:ג

פתח עלה אלהים בתרועה כו'. משום דק"ל מ"ט לקביעות יום דין בא' בתשרי כדכתבתי לעיל. בא לתת טעם מפני שע"י השופר מזכיר הקב"ה עקידת יצחק ועומד מכסא דין לרחמים. לכן יאות יום זה מזולתו לפי שעקידת יצחק היתה בימים ההם כדאי' לקמן סי' ח'. ולהכי פתח האי קרא דדריש שבקול שופר השם יושב בכסא רחמים. וגם זה טעמו של ר' יהושע דפתח אשרי העם יודעי תרועה:

בשעה שהקב"ה יושב כו'. דהיינו ביום הדין:

מ"ט עלה אלהים בתרועה. ואלהים הוא דיין ופי' בתרועה לאו תרועת שופר. אלא רמז לעמידתו לדין כמלך במסיבו ומקבץ שריו אצלו ע"ד ותרועת מלך בו. או הוא רמז אל מדה"ד כענין תרועת מלחמה שבא להלחם עם הרשעים. או נדרש לשון שבירה כד"א תרועם בשבט ברזל. כן נראה לפרש ע"פ נוסחתינו. וע' מ"ש בשוח"ט לפי גירסא דשם:

ה' בקול שופר. והוי"ה היא מדת רחמים. ושופר הוא לרחמים לזכרון טוב לישראל כמ"ש במכילתא יתרו שכ"מ שנ' שופר סי' יפה לישראל: