עץ יוסף על ויקרא רבה כח:ג

כתיב ולא אמרו בלבבם כו'. גם זה לתת טעם למצות העומר. ולהכי מייתי הא דקאמרשיש לבקש מי"י על ז' שבועות אלו של ספירת העומר שישמור לנו התבואה מרוחות וטללים רעים שע"י זה אתא שפיר מה שנתן לנו המצוה הזאת לזכות בה כיון דתמימות שבתות אלו תליא בעשיית רצונו של מקום:

את ה' אלהינו. הנותן גשם ויורה ומלקוש בעתו יהב לכון כולא ולית אתון צריכין ליה מן כדון. כצ"ל [יפ"ת]. בתמיה. ומפרש קרא הנותן גשם ויורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו הכי שאף שלא נירא את ה' מאחר שכבר נתן כל מה שצריך מגשם ויורה ומלקוש בעתו ומעכשיו אין צורך לגשמים. מ"מ צריך לירא מפניו כדי שישמור שבועות חקות קציר. והיינו ז' שבועות אלו שהן זמן הקציר שישמרם מרוחות רעות וטללים רעים דאל"כ תפסד התבואה ומה בצע בגשמים שירדו בעתם. וזה מהפלגת המוסר שאפילו יצוייר שלא לירא מפניו מפני הגשמים יש לירא מפני שבועות חקות קציר. כ"ש השתא דיש לירא על הכל. שאף שכבר נתן הגשמים בשנה זו. יש לירא אותו מפני השנים הבאות:

בזמן שישראל עושים רצונו של מקום. דהיינו כשמקיימים מצות העומר והספירה אז יהיו אלו השבועות תמימות ונקיות מרוחות רעות וטללים רעים:

סנטרך. שומר שלך. סנטור הוא הממונה על השדות וגבוליהם:

מגרסך. בלשון יון קורין למבשל מגרוס. ור"ל שכשם שהמבשל צריך לטעום מהתבשיל לידע צרכיו. כן צריך שיטעמו מהפירות לה' ר"ל לעבודת השם ולהקריב העומר כדי שיהיה ה' נזקק לברכה ולהשגיח בהם אם צריכין מטר או יספיק בטל. כמו שכיוצא בזה יטעימו למבשל כדי שיעשה בשולו כראוי. והנהיג ה' מנהג דרך ארץ:

הוא שדוד אומר גשם כו'. מייתי ראיה שהשם משגיח במטר וטל מה שצריך:

גשם נדבות תניף אלהים. שקשה רישא דקרא אסיפיה שמתחלה קאמר גשם נדבות דמשמע שהגשם בנדבה. ואח"כ מסיים תניף אלהים ואלהים הוא דין. אלא ע"כ דתניף אלהים אטל קאי. וה"ק קרא אם גשם היא צריכה נדבות פי' בנדבה ורצון ואתו יתברך. אבל לטל אין צריך נדבה שטל אין נעצר לעולם כדאי' בפ"ק דתענית. ולזה אמר תניף אלהים כי במדת הדין יבא. אך שאינו מוכרח ה' ליתן טל של ברכה כדאי' בפ"ק דתענית. לכן קאמר המדרש בריש סימן זה ישמר לנו מטלטלים רעים:

תניף אלהים. פי' תניף ענין הזלה כד"א נופת תטופנה והוא נופל על הטל כד"א תזל כטל אמרתי [רד"ל]:

א"ר ברכיה אמר הקב"ה כו'. בא לתרץ לשון הפסוק. דה"ל למימר והבאתם מראשית קצירכם עומר. דמלשון הפסוק משמע שכבר היה לנו עומר ידוע מהקציר וצוה עכשיו להביאו לזה אמר שבא לרמוז על עומר המן. ושלא הטריח עליהם להדר בזמן פסח ולחפש אולי נתבשל באיזה מקום חטים. רק הקב"ה הקל להביא מן שעורים שהוא ראשית הקציר קודם החטים. וגם הקל בעומר אחד לכל ישראל לא כמו שהוא נתן להם במדבר עומר מן לכל אחד ואחד: