עץ יוסף על ויקרא רבה כח:א

הה"ד מה יתרון כו'. כוונתם בזה לתת טעם למצות העומר שהוא שיכיר האדם בטובת י"י שמידו הכל. ולזה יקריבו עומר מקצירם כנותנים קצת שכר על חסדו יתברך בגדול התבואה שמשיב רוחות ומעלה עננים כו' כדלקמן. להכי מייתי מה יתרון לאדם וגו' דדריש ליה בסמוך על נתינת העומר לי"י שכר גדול הצמחים ודישון הפירות. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה כוליה כדרך המדרש:

יכול אף בעמלה של תורה. מפני שהתורה ג"כ בכלל עמל האדם. אבל אחר העיון ראו מדלא אמר בכל עמל דהוה כייל כל מיני עמל. אלא אמר בכל עמלו משמע דוקא המיוחד לו. והיינו עמל הגופני המיוחד לו מצד מה שהוא אדם שנברא מאדמה. לא עמל התורה המיוחד לו מצד היותו מלאך בשכלו:

א"ר יודן תחת כו'. ר"ל דלר' יודן תחת השמש קאי אעמלו. וירצה שבעמל של תחת השמש דהיינו מילי דעלמא אין לו יתרון. אבל במילי דשמיא שהן למעלה מן השמש יש יתרון בעולם. וע' בפ"ב דשבת:

ר' לוי ורבנן. לפרש תחת השמש קאתו. ור' לוי הכי מפרש קרא מה יתרון יקוה האדם בכל עמלו. מאחר שכל עמלו שיעמול היא תמורת השמש שהקב"ה מזריח לו. שכבר הוא חייב לעשותן חלף מה שהקדימו הקב"ה בהזרחת השמש. והכוונה כי כל מה שיזכה האדם בשכר המצות חסד הוא שעושה ה' להם כי שכרן כבר אכלוהו במה שהזריח להם אורה ומייתי ר' לוי ראיה לפירושו מדכתיב בתריה וזרח השמש וגו' דמשמע שהוא דבק למ"ש מה יתרון לאדם וגו' ואתא למימר דמ"ש תחת השמש היינו מה שהשמש זורח תמיד לכל דור ודור. ורבנין אמרי דתחת השמש אתי למימר שהיה די בשכר המצות מה שיזריח פניהם כגלגל חמה והיינו תחת השמש דקרא. ומה שיוסיף י"י בשכרן יותר מזה חסד הוא שיעשה להם. ולא ס"ל דדי במה שמזריח להם אורה. כי כפי מעלת המצות ראוי לשכר גדול מזה. וקרא דוזרח השמש ובא השמש לרבנן נדרש באנפי נפשיה בכמה מילי דמייתי בקהלת רבה. ואינו דבק לרבנן לפסוק מה יתרון לאדם. ועיין עוד בענף:

שהקב"ה מחדש פניהם. לע"ל כדלקמן בפרשה למ"ד:

א"ר ינאי בנוהג שבעולם כו'. קמפרש מה יתרון לאדם מה יתרון ושכר לאדם. כלו' מה שכר הוא נותן בכל עמלו וקרבנות שמביא לפני י"י בשכר השמש שמוציא לבשל הפירות. כי אינו נותן לו רק העומר [שמקיימים בו מצות קלי מדה כנגד מדה נגד חום השמש] שהוא מעט מזער: