עץ יוסף על ויקרא רבה כז:יא

כתיב יודע צדיק כו'. משום דס"ל שטעם אותו ואת בנו וכן שלוח הקן משום רחמים. לכן סמך ליה איודע צדיק נפש בהמתו דמשמע שרחמי ה' על נפש הבהמה. הפך ורחמי רשעים אכזרי. ולהכי דריש ליה בסנחריב והמן שעשו הפך מי"י שצוה י"י לרחם על הבהמה. וע' מ"ש לעיל ובדב"ר פ"ו:

לא תקח האם על הבנים. אין קושיא ממ"ש בהמתו. דזמנין נמי דעוף נמי בכלל בהמה דמרבינן ליה מבהמתך דשבת:

שכתוב בו אם על בנים רטשה. דהאי קרא בגלות עשרת השבטים מיירי וע"י סנחריב הוה:

שכתוב בתורתו שור או כשב או עז ורחמי כו' זה המן דכתיב כו'. לגי' זו אין מכוון יפה אכזריות המן נגד רחמי התורה שיהיה ז' ימים תחת אמו [והיה נכון לגרוס זה פרעה שאמר וראיתם על האבנים. כדמפרש להלן תחות כרסי אמהון אנא מחנק כו'] ובילקוט משלי הגי' שכתוב בתורתו ושור או שה או"ב לא תשחטו ביום אחד ומכוון נגד זה גזירת המן להשמיד וגו' טף ונשים ביום אחד [רד"ל]:

שור או כשב או עז וגו'. והיה שבעת ימים תחת אמו. וזהו מצד רחמים של הקב"ה על הבהמה. או אפשר דסמך על שור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דכתיב בתריה:

אוי להם לרשעים כו'. מייתי ליה הכא משום ורחמי רשעים אכזרי דקאימנא ביה:

עד דאינון דקיקין כו'. עד שהם דקים וקטנים תחת כסא המשבר של אמם אני חונק אותם:

שהבנות נשאות לאנשים כו'. שאף שלא יהיה זכרים מישראל ינשאו לנכרים. ונכרי הבא על בת ישראל בין למ"ד ממזר הוא ובין למ"ד כשר תרוייהו מודו דישראל הוא. לכן גזר על כולן אף על הנקבות [של"ה]:

בתחילה אני מזדווג כו'. אין כוונת המאמר כפשוטו שבודאי לא שוטים המה לחשוב ללחום בהקב"ה. אך הכוונה שגוג ומגוג ירצה להפסיק הדבוק אשר לו יתברך עם ישראל על ידי שיבטלם מן המצות. ובזה הם נלחמים בה' למרות במצותיו שלא תהיה אהבה ודבוק ישראל עם הקב"ה והקב"ה בהם וזהו שאמר שם ננתקה את מוסרותימו דהיינו תפילין כו' כדאי' בשוח"ט. ולזה יצא ה' ונלחם בעצמו עמו. מאחר שעיקר המלחמה עמו:

שאני עושה עמך מלחמה. שלא תהיה מפלתם על ידי מלחמת ישראל כענין יהושע וברק ודומיהם. או ע"י מלאך כמפלת סנחריב. אלא בהשגחה פרטית מן השמים כאומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש. כלו' כביכול אני בעצמי וכן הוא שוח"ט מז' ב' אע"פ שיש לי כמה גדודין אני עושה עמך כו':