עץ יוסף על ויקרא רבה כו:ח

ואם לאו אמרי שהוא הוא. שהיה מבקש עילה להמיתו שנתקנא בו שזמנתו אסתר למשתה כדאי' בפ"ק דמגילה:

ומשהכיר בה שהיא יהודית. ומזרע המלוכה:

התחיל הוא מספר עמה. ויאמר קמא הכי קאמר מתחילה היה אומר ע"י תורגמן. אבל השתא ויאמר לאסתר ממש:

לא תחמול עליו. וזה נכלל במאמר ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך. שהוא בתנאי שלא יחמול עליהם:

כמה מצודות וחרמים. ששם בלבם שיתקבצו למלחמה ואח"כ הפיל החומה על כ"ז אלף איש:

והמלאך לכרוב. וה"פ דקרא ויאמר ה' אל האיש לבוש הבדים. והאיש אמר לכרוב. והדר מפרש שמאמר ה' למלאך היה בא אל בינות לגלגל:

שלא אכוה. אע"פ שגבריאל שרו של אש. אש של מעלה שאני:

הפשירן. לשון פושרים שלא היו חמים כל כך. ודייק מדכתיב וישא ויתן ולא אמר ויקח ויתן דריש ליה ע"ד שאהו בחיקך לומר שתחלה נתנם בחיקו להפשירן ושוב נתנם לו:

ששה שנים. שהרי נבואה זו היתה בשנה ששית והעיר לא חרבה עד שנת י"א:

עמומות. דוממות והולכות ומצטננים:

ולקעקע ביצתן. פי' לשרש שרשיהם:

יש ב"א שעושין צדקה. ולכן אין לו לזורקן בחימה אלא בנחת:

שנא' וירא לכרובים תבנית יד אדם. אע"ג דיד כרובים נינהו. בהראותם לו רמז שזכות ידי אדם בצדקה העומדת:

הה"ד צדקתך אלהים עד מרום. וה"פ הצדקה שנותנים מקיימת העולם עד העליונים אשר עשית בהם גדולתך. וכינה צדקתך. מפני שהיה במצותו: