עץ יוסף על ויקרא רבה כה:ו

רב הונא ב"ק. צריך להיות רב הונא בשם ב"ק. וכן הוא בב"ר סדר לך לך [סדר הדורות]:

ישב א"א. משום דקשה לו ערלתו למה לי. דוערלתם את פריו הוה סגי. מייתי הא דיליף אברהם ג"ש מערלת אילן לערלת האדם. דהשתא איצטריך ערלתו להיות מופנה לג"ש ואיידי דמייתי דרב הונא מייתי נמי דרב חנין ושאר החולקים אדרב הונא וילפי מקום מילה משאר דוכתי. ואיידי דבעי למימר דר' ישמעאל דקאמר אברהם כ"ג מייתי נמי הכא הא דתני בקש הקב"ה להוציא כהונה משם ושוב חזר ביה והוציאה מאברהם:

וכי כבר היה אברהם כו'. לשון וכי כבר מכוון למה דאי' בזהר שאברהם לא למד ולא קיים כל התורה אלא אחר שנמול ולא קודם שנמול. לכך דקדק לומר וכי כבר היה אברהם אבינו יודע ק"ו וג"ש באשר אז עדין לא נימול ולא השיג ולא ידע כל זה אלא לאחר המילה [נזה"ק]:

מלך שלם. והוא כהן לאל עליון:

כיון שהקדים כו'. אף שהיה צדיק עכ"ז אחר שראינו בו מדה שאחר שנתפעל מצדקת אברהם שכח והזכיר לאברהם קודם. א"כ זה חסרון בחוקו ששוכח בכבוד ה'. וע' בענף:

הוציאה הקב"ה ממנו. כלומר הוציאה שלא יהיה לו כהונת עולם לזרעו אחריו. אבל משם גופיה לא ניטלה. והכי אמר בגמ' והוא כהן ואין זרעו כהן:

ונתנה לאברהם. אע"פ שאברהם מזרע של שם. לא זכה בכהונה מחמת שם אלא מחמת עצמו [רש"י]:

נאם ה' לאדוני בפ' חלק איתא אליעזר אמר כן לשם אייתי הקב"ה לאדוני לאברהם ואתביה לימיניה כו' שנאמר נאם ה' לאדוני ופרש"י שם אליעזר אמר זה נאום ה' לאדני אברהם שב כו'. ובנדרים דף ל"ב פרש"י דוד הוא דקא' דנאום ה' היה לאדוני היינו אברהם שב לימיני כו' וכתוב בההוא מזמור אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק:

ד' ערלות כו'. כלומר שמהכתוב עצמו מוכרע. אחרי שהכתוב אומר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי מכלל שבאותו מקום הוא. דאם בשאר איברים הנקראים לפעמים ערלה לא יהיה תמים בחיתוכו. והענין כי מלת ערלה הנאמר עליהם. הוא להורות על חסרונם. אם אזנם לא ישמע דבר הראוי. או הפה אשר לא יוכל לדבר. והלב שאינו שומע דבר הראוי. וא"כ בחיתוכם לא יוכל לתקן חסרונם אדרבא יוסיפו חסרון על חסרון. אבל באותו מקום החיתוך הוא התיקון שמסיר התאוה שהוא החסרון כנודע:

נאמרה בלב שנאמר כו' ערלי לב. ונאמרה ערלה בגוף וערל זכר. כצ"ל וכן הוא לעיל בסדר לך לך:

אם ימול מן הפה עדיין אינו תמים. מן הלב אינו תמים. כצ"ל וכן הוא שם. ויש מתמיהים היכי הוה אפשר למול מן הלב. כי הלב לא יסבול פירוק חיבור שבפירוקו מת. ולפחות מידי סכנה גדולה לא יצא ואיך יתכן שיצוה ה' לסכנות נפשות לו ולדורותיו. ושמא מן הלב לא מלבו ממש אלא מכנגד לבו. או מאיזה עורק המחובר עליו [יפ"ת]:

מסתברא דנגדא. לפי גירסא זו ר' תנחומא מסייע לנגדא מסברא בעלמא. והדר מייתי המדרש וערל זכר לומר דמהכא ילפינן לה רבי ור' יוסי. אבל גירסת ב"ר פ' מ"ו יותר מתיישב:

וכי יש ערל נקבה. גירסא זו קשה להלמו. אבל בספרים המדוייקים הכי גרסינן וכי לא יש ערל נקבה. וה"פ אי אמרת דהמילה היא בשאר איברים כמו באוזן ולב ופה. וכי לא יש ערלה זו גם בנקבה ומדוע לא ציוה ה' אלא על הזכר הרי ראוי לבטל חלאת זוהמא גם בנקבה. אלא ודאי דה"ק ממקום שהוא ניכר אם הוא זכר אם נקבה משם מוהלים אותו. וממילא לא שייך כלל הך ערלה בנקבה [נזה"ק בב"ר פ' מ"ו]: