עץ יוסף על ויקרא רבה כה:ד

פתח הגדלתי מעשי כו'. דק"ל יתורא דעץ מאכל. ובעי למימר דאשמועינן דאפי' פלפלין לא חסרה א"י וכדתניא בפ' כיצד מברכין ממשמע שנאמר ונטעתם איני יודע שעץ מאכל הוא. אלא מה ת"ל עץ מאכל הוא לומר לך עץ שטעם עצו ופריו שוה. הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין חייבים בערלה ואין א"י חסרה כלום כדכתיב לא תחסר כל בה. ולהכי מייתי מהני קראי דמדכתיב נטעתי בהם עץ כל פרי משמע ליה הכי וכדאי' בתנחומא:

אמר הקב"ה למשה לך אמור כו'. אע"ג דאין רמז לזה בכאן. מכיון דמדכתיב זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה דרשינן שאמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי להם כבר קיימתיה לבניכם כדאי' בפ' מי שמתו. לכן מפרש דהא דמשתבח שהגדיל לעשות עם ישראל שבנה להם בתים ונטע כרמים כו' היינו כדי שילך משה ויאמר לאבות. דאל"כ מאי קמ"ל הרי נראין היו הדברים לעין:

הגדלתי לעשות עם בניכם כו'. קשה דע"כ קרא בשלמה כתיב דדברי קהלת ניהו ושהיה מספר מה שהגדיל לעשות בימי גדלותו. ומה ענין לפרש הכתוב על דברי ה'. וצריך לומר דאסמכתא בעלמא היא:

קנה חצים. הם עצים דקים כקנים שעושים מהם חצים ואינן גדלין אלא באיים הרחוקים. ומיער צומח עצים דריש שכל מיני עצים גדלים בה. דאי סתם עצים מאי רבותא. והרד"ל כתב דדרש כמו צומח חצים שה' נבלע בקריאת ב' התיבות יחד וכדכתיב (ש"א י"ז). חץ חניתו וקרינן עץ חניתו:

עשיתי לי גנות. נקט האי קרא בתר עשיתי לי ברכות שלא כסדר הכתובים. משום דמסיים נטעתי לי כו' הה"ד כי תבואו אל הארץ ונטעתם. ואורחיה דמדרש לסיומי בקרא דענינא דפ' דידן: