עץ יוסף על ויקרא רבה כד:א

הה"ד ויגבה ה' צבאות כו'. משום דבעי לאתויי דר' ברכיה דמייתי ואתה מרום לעולם י"י משום הא דמסיים רוממות אתה נוהג כו' נתת קדושה לישראל לעולם וברישא מפרש ליה באנפא אחרינא כדרך המדרש. מייתי ויגבה י"י צבאות לומר דהאי קרא נמי מפרשינן ליה כדמפרש ר' ברכיה ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה. והכי אי' בשוח"ט מזמור ק"א אם במשפט ויגבה ה' צבאות ואם בצדקה האל הקדוש נקדש בצדקה. ואיידי דמייתי ליה מייתי דרשב"י דמפרש ליה על מה ששמו יתברך מתגדל בעולם כשעושה דין:

אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה כו'. לפי שיעלה על הדעת שאין ה' מתגדל גבי פורעניות בריותיו כי מעשיו הם ואין ה' שמח במפלתן של רשעים כנודע. ואדרבה יראה חסרון בגדולתו בחסרון מעשה ידיו. שמגדולת שמו להפרות ולהרבות מעשיו בטוב מדותיו. לכן אמר שאינו כן שמאחר שע"י פורעניות יראה כבוד ה' בעולם והנשארים ישמעו ויראו יתגדל כבוד שמו בזה:

קריין סגיין. מקראות הרבה לראיה. שבכולם כתיב משפט הרשעים. דגבי והגדלתי כתיב ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו' וגבי הנני מודיעם בפעם הזאת כתיב ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם כו'. וגבי למען דעת צדקות ה' כתיב ועשיתי באף ובחמה נקם וגו' (מיכה סוף סי' ה'). ודע שכך צ"ל בפנים המדרש (ירמיה ט"ז). בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' (מיכה ו') למען דעת צדקת ה':