עץ יוסף על ויקרא רבה יט:א

זש"ה ראש כתם פז כו' משום דק"ל אמאי לא נאמר פרשה זב וזבה כאחד. ובעי לאתויי דר' שמואל דקאמר שזה להורות שהן ערבות לפני ה' כדלקמן אהאי קרא. מייתי לה הכא. ואגב אורחיה דריש ביה תחלה כמו אנפי כדרך המד':

זו תורה ופי' ראשו מה שהיה ראשית לו. והכינוי מורה על הפועל:

אצלו אמון וגו' שעשועים יום יום:

הנחמדים מזהב ומפז. ואפ"ה לא קשה דאמר הכא רק כתם פז. משום דבעי רמיז נמי למה שאמר שחרותים בכתם פז. ואי לההיא. ה"ל למימר בכתם פז. להכי כתיב כתם פז לפרש בו מכתם פז ובכתם פז. שפעמים תחסר הבי"ת כמו אשר הובאו בית יוסף. ופעמים תחסר המ"ם כמו עלות בהר:

שנבראו מבראשית חרותים. היינו הלוחות שהיו חרותים בו הדברות ונבראו מבראשית כדלעיל ומכתם פז היו כמו שאחז"ל שהיו של סנפרינון:

קווצותיו תלתלים זה הסירגול. פי' השירטוט ור"ל שע"י השירטוט אין השורות מבולבלות כמו הקווצות שהן תלתלים פי' עשויות קשורים כל אחת לעצמה ואין השערות מבולבלות:

שחורות כעורב אלו האותיות. כצ"ל [יפ"ת] ופי' אלו גוף האותיות שצריכות להיות כתובים בדיו שחור. ואתא לאשמועינן שהתורה צריכה להיות משורטט ושתהיה כתובה בדיו שחור. ויש גורסין שחורות כעורב זה הכתב. והר"ן בפ"ב דמגילה גרס אלו השיטות. ועכ"פ כוונה אחת לכל אלו ג' גירסות אלו. ודע שדעת ר"ת שאינו צריך שירטוט רק בשיטה ראשונה אבל הר"ן בפ"ב דמגילה הוכיח מכאן שכל השיטות צריכין שירטוט מדקאמר קווצותיו תלתלים זה הסירגול דהיינו סירגול כל שיטה ושיטה שהן עשויות תלתלים: