עץ יוסף על ויקרא רבה יח:ב

זש"ה איום ונורא הוא משום דדרש מבשרו שמלקהו בדבר היוצא מגופו כדלעיל ריש סי' א'. מייתי סמך לזה ממנו משפטו ושאתו יצא וכדמסיים בסוף סי' זה שלקו בזיבות ובצרעת. ואיידי דמייתי קרא דריש ליה בריא בכמה אנפי כדרך המדרש:

אחור וקדם צרתני דקדם הוא רוח מזרחית כדכתיב קדמה מזרחה. ומדמזרח קרוי קדם מכלל דמערב קרוי אחור. ומן הצפון לדרום שנא' ולמקצה השמים כו' דדרום וצפון נקראו קצוות בפי התוכנים. שגופו של אדם ממלא העולם מכל הצדדים ממזרח למערב מצפון לדרום. וכן קומתו ממלא החלל מהארץ עד לרקיע. וע' בב"ר פ' ס' מה שכתבתי שם:

ותשת עלי כפך וזהו עד השמים כד"א וימיני טפחה שמים:

זו חוה שהיתה מצלעותיו. שחוה נתכוונה שימות אדם. שכשהיא אכלה מיד הרגישה שתמות ורצתה שימות גם הוא והכריחתו לאכול דאמרי' בב"ר פ' י"ט התחילה מיללת עליו בקולה. וה"ל כאילו המיתה אותו בידים. וזהו שאמר ממנו משפטו ושאתו יצא פי' ממנו יצא ענשו ומכתו. ושאתו לשון שאת או ספחת או לשון כויה מגזירת וישאם דוד. וכן בכל הני דבסמוך:

הה"ד כו' החמודות ודרשינן לעיל בב"ר שחמדן מנמרוד והרגו. הרי שהיה גבור איום ונורא. ומיהו בתנחומא מייתי ראיה מדכתיב ביה דחילא ואימתני ותקיפא:

גר אדומי היה אין זה נודע אלא בקבלה כמ"ש ר"י אברבנאל. והא דאמרו חז"ל אין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות בישראל. היינו בקבע. אבל הכא אקראי בעלמא הוא שלא נתנבא אלא נבואה קטנה זו לצורך השעה שלא נמצא כמוהו מובן לנבואה וכדי שינבא פורעניות עשו יוצאי יריכו:

חירם בעל אמו של נ"נ היה. פי' נ"נ היה בן אשתו של חירם:

היא אכלתך ד"א איום כו' זה נ"נ. כצ"ל:

ואתה אמרת בלבבך אע"פ שלא נתקיימה מחשבתו. מ"מ ילפינן מיניה שהיה איום ונורא שעל כן גבה לבו לחשוב כזאת:

כל אותן ז' שנים כו' בס"ע רבה יליף לה מדכתיב ויהי בל"ז שנה לגלות המלך יהויהין בי"ב לחדש בכ"ה לחדש (ירמיה נ"ב) וכתוב אחד אומר (מלכים ב' כ"ה) בכ"ז מה ת"ל בכ"ה ומה ת"ל בכ"ז. אלא בכ"ה מת שטנו נ"נ ונקבר. ועכ"ז הוציאו אויל מרודך מקברו וגררו כו':

והיה בא ודוקרו אפשר שמאויל מרודך היה שדקרוהו כדי לראות אם מת באמת. ובטענה זו היו דוקרים אותו כל אויביו:

דכתיב אני אמרתי ודרשינן ליה בישראל כדלעיל ש"ר פ' ל"ב:

שלקו בזיבות ובצרעת כשעשו את העגל כדלקמן. ונדרש ממנו שהן עצמן גרמו להן בחטאן וכמ"ש לעיל ס"פ ט"ז מאדם יהא שלא יבואו עליו. ודרש שאת על צרעת כד"א לשאת ולספחת [רד"ל]: