עץ יוסף על ויקרא רבה יז:ז

זה בהמ"ק דריש ג"כ ונתתי לשון בשורה שכלה חמתו על עצים ואבנים. והנגע היינו סימני חורבן כדאיתא בפ"ד דיומא ארבעים שנה קודם החורבן עלה הגורל בשמאל. וכן כשהכניס מנשה צלם בהיכל יבשו פרחי זהב. ואמנם גבי כנגע נראה לי הוצרך לדורשו על טנופת ע"ז. כי על הנגע הנתון מי"י לא יצדק לומר כנגע נראה לי דמשמע דמחודש מאחרים:

מהו בביאה משום דלמאי דמפרש ליה בצלם מנשה קשה אומרו בביאה שהרי מנשה בהיכל העמידו. כמ"ש ז"ל וא"כ אינו במבוא הפתח. לכך הוצרך לפרש בביאה לשון בייא. ופירושו עול ועוות הדין שהגר תושב מפנה ומשליך לבעל הבית מביתו:

אין המטה יכולה כו' דרך משל שכמו שאין המטה סובלת שיהיה עם האשה בעלה וחשוקה. כן בהמ"ק לא יוכל לסבול צלם ע"ז עם השכינה. ודריש מהשתרע כמ"ש בפ"ק דיומא מהשתרר עליו ב' רעים כאחד ופרש"י דרש נוטריקון בב' תיבות ב' רעים שהעמיד מנשה צלם בהיכל:

אלא והמסכה כו' פי' לא די שאין המטה יכולה לקבל ב' רעים אלא דהכא איכא עוד קשה מזאת שעשיתם צרה למי שכונס כנד מי הים. והזכיר את ה' בכאן בהיותו כנד מי הים. ולא הזכיר שבח אחר של הקב"ה. הוא להגדיל התימא כי איך ישוו המסכה שאין בה ממש לכונס כנד מי הים שהוא נס גדול מפורסם. עי"ל לפי שהכל מודים שהקב"ה יחיד על נסים שבימים כדאיתא במס' ע"ז לכן הזכיר כאן כונס כנד מי הים:

וצוח הכהן ופנו אע"פ שבגזירת ה' היתה זאת. תלה הדבר בירמיה שעל ידי נבואתו סמך נבוכדנצר על ישראל כדאיתא באיכה רבתי פתיחתא ל"ד:

ויקח את אוצרות בית ה' לא גרסינן דמקרא זה בימי רחבעם כתיב. אלא ה"ג ויוצא משם את כל אוצרות בית ה' [יפ"ת]:

וביתה דנה סתרי וגו' ועמא הגלה לבבל האי קרא בעזרא ה' י"ב:

מוסד מוסד שיהי' יסוד עולם לא ימוט: