עץ יוסף על ויקרא רבה יז:ג

על עשרה דברים כו' גם פה טעמו למדרש אחוזתכם שאינם רוצים לההנות לאחרים וכדפירשתי באגדה הקודמת. ולהכי מייתי הך ברייתא דעל עשרה דברים נגעים באים דחדא מינייהו עין הרע ולהכי מסיים בה שהוא המכוון לענייננו פה:

על ע"ז ועל ג"ע וש"ד מיירי במזיד ולא אתרי ביה. בשוגג ולא אתידע ליה. ואע"ג דלעיל פ"י סי' ו' אי' שיש כפרה לאלו בבגדי כהונה י"ל דהתם מיירי שמכפר על הציבור שלא יענשו עליו. והכא מיירי בו בעצמו שנגעים באים עליו לכפר. וע' ביפ"ת שם בארוכה:

שפרחה בהם צרעת כד"א וראשו יהיה פרוע:

כי גבהו בנות ציון דכולהו קראי התם בזנותם קמיירי. שגבהות קומתן ונטיית גרונם וכל הדברים הנזכרים שם בכתוב תכליתם לזנות היתה שהיו מכוונים להתיפות להרגיל לערוה:

ושפח לשון ספחת כדלעיל בריש הפרשה:

יחולו על ראש יואב ובתרי' כתיב ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע:

מהו מאומה קשה ליה שלא מצינו לשון מאומה על מציאות דבר אלא על העדרו. לא תתן לו מאומה. ולא ידע אתו מאומה. כי לא מצאתם בידי מאומה. להכי קאמר דה"ל כאילו כתיב מומה שרמיז שיקח מומו של נעמן דהיינו הצרעת. ונבא ולא ידע מה ניבא. וע' מ"ש בתנחומא. וע' במנחת שי:

ואין הסגרה כו' ופי' יסגרך י"י בידי שע"י תפלתי תצטרע:

גוזל את הרבים דלאו בני מחילה נינהו כדאמר בב"ב מאן יודע דמחיל:

נהנה מן ההקדשות דגזבר הוה כדלעיל פ"ה:

שאינו שלו אין זה גזל ממון. אלא שנוטל שררה שאינה שלו כעוזיהו שרצה להשתמש בכהונה גדולה:

עד יום מותו וסיפא דקרא וישב בבית החפשית וגו' שפירושו שאף מלכותו ניטל ממנו וכדאיתא בפ"ק דסוטה מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו ניטל ממנו. הרי מזה מוכח שהצרעת בא לו בשביל שגזל שאינה שלו. ומדאיכפל קרא לאשמועינן בחזקתו גבה לבו וגו' ש"מ דגם על גסות הרוח בא הצרעת: