עץ יוסף על ויקרא רבה טז:ו

אריב"ל ה' תורות כו' גם טעם אגדה זו לומר דהוצאת שם רע חמיר משאר עבירות המביאות הצרעת. ולהכי רמיז ליה קרא טפי משארא כטעם האגדות הקודמות. ולה"ק דחמשה תורות כתובות בו ללמד שעובר על ה' חומשי תורה:

עובר על ה' ח"ת כלו' שהוא כעובר על כל התורה:

אילין צפריא כו' כתב הרא"מ שאין זאת האגדה נותנת טעם על אותן הצפרים ממש שהביא המצורע לטהרתו. אלא על הצפרים בכלל למה קרבנו מן הצפרים ולא מן הבהמות. ואמר לפי שהנגעים באים על לה"ר הוא מעשה פטפוטי דברים לפיכך הוזקק לטהרתו צפרים ולא בהמות. מפני שהפטפוט נמצא במין הצפרים ולא במין הבהמות עכ"ל. וע' מה שטען עליו היפ"ת:

קולנין משמיעין קול וצפצוף:

ויכפר על הקול דהיינו לה"ר שע"י בא הצרעת. ואע"ג דעל כמה דברים אחרים ג"כ בא החמור והיותר נמצא שבהם הוא לה"ר כדלעיל. ולכן קבע הכפרה עליו. ולאו דוקא כפרה ממש. שהרי כבר נתכפר בנגעים שבאו עליו מאחר שכבר נתרפא וכאומר הסולח לכל עוניכי הרופא וגו' אלא הכוונה גמר כפרה. או אפשר כפרה זו לשון נקיות וטהרה:

צפור דרור כלומר הצפור הזה מצותו להיות צפור דרור כדאי' בת"כ: ונקראת דרור על שם שהיא דרה היכן שתרצה ואין מוחה כמו שדרשו חז"ל. ואין לומר צפור דרור כמשמעו שהרי היו צריכין להיות עופות וטהורות כמו שפירש"י ז"ל בפרשה זו [מת"כ]:

שאוכלת מפתו שע"י שהיא דרה בבית. שלכך נקראת דרור:

מכפרים עליו אע"פ שמתים ע"י כך. כהן שנהנה מישראל עאכ"ו שראוי ליזקק לכפרתם אע"פ שצער הוא לו: