עץ יוסף על ויקרא רבה טז:ב

הה"ד מי האיש כו' גם טעם אגדה זו משום דבעי לפרש המצורע המוציא שם רע ויקשה מאי שנא דנקט זו משאר מילי שבא על ידם הצרעת. לכן מייתי לקרא זה דתלי החיים בלשון משמע שהוא עיקר וחמור מכולם. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה:

מעשה ברוכל אחד כו' ע' ביאורו באריכות בענף וכאן לא באתי אלא לקצר:

בעי למזבן רוצה לקנות:

אודקין דוחקין עליו הבריות לקנות ממנו. או פירושו הביטו אחריו. וישקף ת"י ואדיק:

יתיב ופשט ישב ועסק בתורה. היינו שעסק בפשוטי המקרא וחוזר עליהן:

בתורקליניה בטרקלין שלו:

שמעיה כו' שמעו לאותו רוכל שהכריז כו':

תא סק כו' בא ועלה אלי לכאן ומכור לי:

אטרח עליה היה מטריח עליו והפציר כו':

סלק כו' עלה אצלו:

א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה כו'. קשה מה חידש לו הרוכל שר' ינאי לא ידע האם נעלם ממנו הפסוק. ועוד כי הרוכל לא חידש לו דבר בפסוק כי אם שהראה לו אותו. ואדרבה אמר לו שהוא אין צריך לזה. וי"ל שהיה קשה לו כי ראה שפסוק מי האיש החפץ חיים שלא לנכח ופסוק נצור לשונך לנכח. על כן בראות המעשה הזה שהיה מכריז מאן בעי חיי ומדבר אל הבא לשאול ואומר לו נצור לשונך וגו'. הבין כי כן עשה דוד שהיה משמיע ואומר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב שלא לנוכח. ובבא האיש לפניו והיה אומר לו שהוא חפץ בחיים. היה מדבר בו לנוכח ואומר לו נצור לשונך מרע [אלשיך תהלים ל"ה]: