עץ יוסף על ויקרא רבה יד:ה

הה"ד הן בעון כו' גם כוונת אגדה זו לפרש דאשה כי תזריע רמז לחסדי ה' עם העובר. שהאב והאם לא יכוונו רק להנאתם וה' בהשגחתו על הטפה ההיא מהוה ממנה העובר. ולהכי מייתי האי קרא דרמיז ביה ענין זה כדמפרש ואזיל. ואיידי דמייתי קרא מפרש ליה כוליה כדרך המדרש:

ר' אחא אמר בעון מלא אפילו אם יהיה חסיד כצ"ל [יפ"ת] דמיתורא דוי"ו דעון דריש שאין נקי. מעון דרבויא הוא לומר שדרך העון למצוא מאד שאפילו חסיד אינו נמלט מקצתו. והדר דריש עיקרא דקרא דהן בעון חוללתי דר"ל שתחילת יצירתו היתה בעון שלא נתכוין מולידו למצות פו"ר אלא להנאת עצמו הנאת המשגל וזה נחשב קצת לעון:

אפשר שלא כו' שאי אפשר לעמוד תמיד על הנקיות הגמור מפני טבע החמור. ועי' בענף:

תדע לך שאילו יכוונו לחיות זרע לא יהפכו פניהם מיד שמהנהגת העיבור שלא יפסיד מהוצאת האבר מיד אבל ישקוד שם שעה. וכן היה ראוי שתעמוד במצבה בעת העבור שוקדת דביקת הרגלים יוצרת הנשימה ותישן אחר זה:

אחר נדתה ובסמוך פי' שלא יעברו ימים רבים אחרי נדתה אלא סמוך להעברת ימי נדתה והיינו כדר' יוחנן דאמר בפרק המפלת אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה ודריש ליה מבחטא יחמתני אמי שהוא לשון טהרה. כלשון וחטאו את הבית כדאיתא התם. ופירש"י ה"ק ע"י דם נדות שהוא המביאו לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שעברה וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני: