עץ יוסף על ויקרא רבה יב:ב

פתח נמצאו דבריך כו' משום דבעי למימר שאהרן שתק וקיבל שכר על זה שנתייחד אליו הדבור וע"י זה שמח מעצבו. לכן מביא דוגמא לזה מירמיה שאמר שדבר ה' הוא לו לששון. אף שכל נבואותיו היו של פורענות:

זה הדבור אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש נאמר לו בסיני באומר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי וכדאמר בפ' פרת חטאת אל תקרי בכבדי אלא במכובדיי כו':

ובאדם גדול שבמותו נודע שהקב"ה נודע על יריאיו שבשעה שה' עושה דין במקודש. מתירא ומתעלה ומתקלס:

גדולים ממני וממך שלסבת שהם היותר גדולים דקדק הקב"ה על חטא קל מאוד שעדיין לא נצטוו עליה כדי לקדש הבית בהם:

שבניו יראי שמים כלו' שלא היה מיתתן מיתה פשוטה כי אם ע"י שהיו יראי שמים ע"כ נתקדש המזבח על ידם:

שתק והצדיק את הדין. ולא הרהר לומר שעל חטא קל שעדיין לא נצטוו עליה ימותו. לכך זכה שתחול עליו הנבואה בזמן העצבות. ועי"ז ישמח מעצבו ורגזו. שדבר ה' לנביא לששון ולשמחה היה. ויובן מעתה טעם פתיחתו במקרא זה: