עץ יוסף על שיר השירים רבה ח:ה:א

עלויה כו'. עולה משמשת שתי לשונות, לשון עליה ממש ולשון סילוק וירידה כמא דאת אמר (איוב ה, כו) כעלות גדיש בעתו, (בראשית מט, ט) מטרף בני עלית:

מיתתה כו'. חזר לפרש מנין שהיה סילקה דהיינו מיתתה מן המדבר, וקאמר היך מה דאת אמר במדבר כו':

פרקי תורה. מתרפקת דרש בהיפוך אותיות מתפרקת כלומר מנחת פרקים (מתנות כהונה). ובנוסח אחר איתא מתרת פרקי תורה (אות אמת) פירוש שמתרת כל הספיקות שיש בפרקי תורה ומלכות:

הר סיני ונצב בשמי מרום. כן צריך לומר (מתנות כהונה) או צריך לומר ונעלה (אות אמת):

והיו ישראל נתונים תחתיו. כמו תחת התפוח ושם עוררתיך לקבל תורתי:

ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה כו'. הקשה ר"ת הרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות, ומפרש דתפוח היינו אתרוג, (שיר השירים ז, ט) וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגא, ואתרוג פריו קודם לעליו שדר באילן משנה לשנה ואחרי שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים, הוי פריו קודם לעליו, רצה לומר לאותן עלין שבאחרונה (תוספות שבת פ"ח, א):

אם אתם מקבלין תורתי מוטב כו'. ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא היו חוזרים כשראו האש הגדולה שיצאה נשמתן (תוספות שם). ובתנחומא סדר נח (סימן ג) איתא שהתורה [שבכתב] קבלו מרצונם הטוב, ועל תורה שבעל פה כפה עליהם ההר כגיגית:

ואם לאו הריני כובש כו'. במסכת שבת פ"ח, א' איתא אמר רבי אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. והקשה הרשב"א א"כ למה נענשו כיון שהיה להם טענת מודעא. ותירץ שמכל מקום לא ניתן להם ארץ ישראל רק על מנת שיקבלו תורתו כמו שכתוב ויתן להם ארצות וגו' בעבור ישמרו חוקיו, וכשלא קיימו הגלם מארצם, וכשגלו מארצם חזרה מודעא זו. אך קשה שאף שלא ניתנה להם ארץ ישראל רק על תנאי אם ישמרו התורה, מכל מקום על זה שלא שמעו לא היה לו אלא להגלותם ולא לענותם עוד ביסורים קשים ומרים, אבל לפי דברי התנחומא ניחא שתורה שבכתב קבלו ברצון, והם עברו בבית ראשון גם על תורה שבכתב, כי בית ראשון היה בו עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, א"כ לא היה על זה טענת מודעא, לכן היה עונם גדול מנשוא:

ואם לאו הריני כובש עליכם ההר כו'. ואין זה סותר להא דאמר לעיל ובריש רות רבה דאם לא קבלו ישראל את התורה היה הקדוש ברוך הוא מחזיר כל העולם לתהו ובהו, דהכי נמי קאמר הכא שיחזור כל העולם לתהו ובהו, דהיינו לפי טבע הבריאה שהיה העולם כולו מים במים וחסד אלהים היה בשביל האדם שיקוו המים למקום אחד ואם לא יקבלו התורה יחזור לטבע תהו ובהו ושם תהא קבורתם. ובפענח רזי כתב שהוכרח לכפות ההר עליהם דבלאו הכי היו משה ואהרן ובניהם מקבלים התורה ולא היה העולם חוזר לתהו ובהו (רש"א במסכת עבודה זרה ב, ב):

בההוא אתרא כו'. באותו מקום סכנה עברת כמה גדולה היא הסכנה שעברת עליה מעתה דומה כאילו היום ילדתך אמך, כמה צער עברה עליך ועתה נבראת בריה חדשה:

חבלה בשעה שאמרו כו'. שאז כאילו נולדו בו ביום וכאילו בזה היום היה לאמם חבלי לידה:

שמה חובלה בשעה שאמרו לעגל כו'. חובלה פירושו נתמשכנה, שנוטל ממנה המשכן:

עלובה היא הכלה. חצופה היא הכלה שמזנה בתוך חופתה, כישראל כשעמדו בסיני עשו את העגל (רש"י):

שנאמר ותפרעו כל עצתי. ובעגל כתיב (שמות לב, כה) כי פרוע הוא. ואמר לשון אבדו עצה כו' שהוא לשון המקרא בשירת האזינו (דברים לב, כח) כי אובד עצות נקט, דדריש ליה בספרי שם כן עיין שם (רד"ל):

ומצאתי חככם. חיך שלכם, ובאות אמת הגיה כליכם: