עץ יוסף על שיר השירים רבה ז:א:ב

אומות העולם אומרים לישראל כו'. ולפי שישראל משועבדים בארבע מלכיות, וכל אחת מהם אומרת כן לישראל, לכך הזכיר ארבעה פעמים שובי שובי רצה לומר שובי לאמונתינו:

אתם מתים כו'. השולמית דרש נוטריקון משלמת למיתה, וכן עלמות נוטריקון על מות (מתנות כהונה):

ולו לעצמו. יתר (אות אמת), או אפשר שצריך לומר ולא לעצמו פירוש לו אתם גומלים טובות ולא לעצמכם שאתם נהרגין:

באו לכם אצלנו כו'. פי' אומרת שובי לכם אצלנו, השולמית אתם המשלמת למיתה על אלהיכם, ונחזה בך כלומר נעשה מכם שלטונים וניתן לכם כל מיני ממשלה והוא מלשון ואתה תחזה מכל העם.

וישראל משיבין להם מה תחזו. מה גדולה אתם יכולים ליתן בשולמית כלומר לאומה שמשלמת עצמה למיתה, שמא אתם יכולים למצוא בדמיון כשמחה שנעשה ליעקב אבינו וכו':

אפרכין. אפרכוס בלשון ישמעאל בַאשֶה, והוא מושל על עיירות רבות וכולן נקראות אפרכיא שלו (מעריך):

ואתון אינון כו'. רצה לומר ושנעשה מכם דוכסין ותהיו אתם מראית עינו של עולם ועיקרו, ועיין במדבר רבה פרשה ב (סימן ד):

וישראל משיבין להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים. מה מעלה ושולטנות אתם יכולין לתת לנו. כלום יש בכם כח לתת לנו כאותה מעלה של הר סיני שהיו בו שתי מחנות. מחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת כענין שכתוב רכב אלהים רבותים. שמעתם מימיכם כו'. כן הובא הנוסחא בכד הקמח [ערך אמונה] (אות אמת):

כחולה. לשון סיבוב ועיגול הוא (אות אמת). וזהו דרך משל, ורצה לומר שקבלו פניו מאוד בשמחה רבה כאילו היו חלים ומרקדים לפניו בשובע שמחות, בהיותו מוכן לבא ליכנס לארץ הקדושה להיות נעשה מרכבה לכבוד השכינה עם בני פמליא שלה המה המלאכים הקדושים אשר כולם מקבלים שפע שבע רצון מקור רצון העליון בזכות הצדיק, ולפיכך שמחו לרגל ביאתו:

בשם רבי לוי אמר ששים רבוא מלאכים היו חלין ומרקדין לפני אבינו יעקב בצאתו מבית לבן. הדא הוא דכתיב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ואין שכינה שורה פחות מששים רבוא. ורבנן אמרי מאה ועשרים רבוא ויקרא שם המקום ההוא מחנים. מחנה הרי ששים רבוא. מחנים הרי מאה ועשרים רבוא. כן צריך לומר וכן הוא בבראשית רבה סוף פרשה ע"ד. ורצה לומר שנאמר מחנה אלהים זה כלומר שהשכינה שורה עליהם, ואין השכינה שורה כראוי בשלימות בפחות מששים רבוא כדוגמת ישראל שלא נגלה עליהם כבוד ה' בסיני עד שהיו ששים רבוא ביחד, ואם היו חסר אפילו אחד מהם לא היה מתגלה עליהן וכדלקמן דברים רבה פ"ז (סימן ח), ורבנן אמרי מאה ועשרים רבוא מדכתיב מחנים המה שתי מחנות של שכינה:

ראש חולה. חולה פירושו עגולה, מלשון מחול הכרם דתנן בכלאים (פ"ד מ"ב) שפירושו סביב, וכלומר שיסדר הצדיקים סביבו בעגולה והוא יתברך יהיה באמצע, שהאמצע נראה לכל המסובבים. ומה שאמר שהקדוש ברוך הוא יהיה ראש לחולה הוא היותו באמצע כמו המרכז לעגולה שהוא ראש לעגולה לפי שהוא יסוד לעגולה:

בעלמות. פירוש בזריזות כדכתיב בתוך עלמות תופפות, או פירושו לשון העלם והסתר, והוא על דרך כי יצפנני בסכה, אי נמי כמו שאמרו בפרק אין מעמידים גבי עלמות אהבוך דברים מכוסים ממנו מתגלים לו:

כמחולת של צדיקים. רצה לומר הדא הוא דכתיב כמחולת המחנים היינו כמחולת הצדיקים ומחנתם: