עץ יוסף על שיר השירים רבה ה:ה:א

וידי נטפו מור מררין כו'. על שעשיתי בידי את העגל לכן נטפו מררין:

ואצבעותי מור עובר אף על פי כן עבר על מררי כו'. רצה לומר אף על פי שחטאתי באצבעותי מכל מקום עבר על מררי כו':

על כפות המנעול שמשם נעל בפניהם שלא יכנסו לארץ ישראל. שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתן, וזהו שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם זו, וזה שאמר הכתוב (במדבר יד, לד) תשאו את עונותיכם ארבעים שנה ופרש"י ולא נאמר תשתו את עונכם, שתי עונות של עגל ושל תלונות המרגלים, ועיין במזרחי סדר במדבר סיני (א, מט) פסוק אך את מטה לוי לא תפקוד:

פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נתחטא עלי כו'. רצה לומר שאף על פי שפתחתי בתשובה מכל מקום חמק עבר, נתמלא עלי עברה כו' וגזר במחשבתו שלא אכנוס לארץ כדלעיל:

נפשי יצאה בדברו מקול דיבורו הראשון שאמר אנכי ה' אלהיך. שמתוך שהוא אוהב אותם מצד שהם מדובקים עמו, ואיש אחד פרטי נחשב לו מאד, לכן דבר עמם בלשון יחיד אנכי ה' אלהיך, כי אינו אוהב אותם מצד רבוים וכמותם כי אם מצד איכותם בעלי השלמות, וזה כמאמרם ז"ל בברכות (ו, ב) כל העולם לא נברא אלא בשביל זה. ועיין תנא דבי אליהו חלק א' ריש פרק כ"ה, ואנו בעטנו בו אחר זה לכן נפשי יצאה, וכדאיתא שם פרק כ"ו אנכי ה' אלהיך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם אני אמרתי אלהים אתם וגו' עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם אכן כאדם תמותון:

נשאו את רדידי מעלי. עדיי המרודד והמרוקע עלי, הוא הזיין כו':

כך היו ישראל במצרים מצפים לגאולה. כדאיתא בשמות רבה פרשה ה' סימן כ"ב שהיה בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן לפי שהיו נוחין בשבת. אבל יותר נראה שצריך לומר כך היו ישראל שיצאו ממצרים מצפים לגאולה, ורצה לומר מצפים שיבואו לארץ ישראל. ובילקוט הכי איתא כי חולת אהבה אני מה החולה מצפה לרוחה כך ישראל מצפים לגאולה:

ולבי ער. ולבו של הקדוש ברוך הוא ער לגאלני. וכמו דאיתא לעיל פרשה זו סימן ב' שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל דכתיב צור לבבי:

פתחו לי אחותי בבבל כו'. פירוש פתחו לי אחותי בתשובה, והם קיימו כן שאמרו לאלהיך לא איתנא פלחין:

יונתי ביון המקדוני אלכסנדרוס מוקדן כו'. אף שכן איתא בילקוט כאן, מכל מקום נראה שאין מקומו כאן אלא לקמן ומה שלקמן כאן, וכך צריך לומר כאן יונתי ביון המקדוני שכל זמן של מקדוני היו מקריבין תורים ובני יונה על גבי המזבח, וכן איתא במדרש שוחר טוב מזמור י"ח עיין שם:

וישמע מהיכלו קולי כו' היו מקריבים תורים ובני יונה. קשה, לדרש וישמע מהיכלו קולי אינו צריך לדקדק ולומר היו מקריבים תורים ובני יונה אלא היה לו לומר היו מקריבים קרבנות, ורצה לומר והקדוש ברוך הוא קבל תפלתינו. לכן נראה שכאן צריך לומר וישמע מהיכלו קולי ביון המקדוני אלכסנדרוס מוקדן כד כו', ורצונו לומר שקבל תפלתינו בהיכל ונתן אותנו לחן ולרחמים בעיני אלכסנדר מוקדן ולא היה עלינו כעס, על דרך שאמרו שם בשוחר טוב ובא הבית זו יון המקדוני שהיה בית המקדש קיים בימיו ולא היה עליהן כעס שהיו רואין שמעון הצדיק ועומדין לפניו:

לא דמי הדין רסיסא כו'. כבר פרשתי לעיל פ"ד סוף סימן כ"ט ועיין שם:

העדה מהם. הסיר מהם:

רחצתי את רגלי מטינוף עבודה זרה. שחנניה מישאל ועזריה לא השתחוו לצלם של נבוכדנצר:

לא היה מוטב לי לעשותם לי על ידי דניאל כו'. והוא שלח ידו לי לגאלני על ידי חור של שרצים היינו על ידי כורש:

קמתי אני לפתוח לדודי ולא האומות. וכדאיתא לקמן פרשה ז' סימן י"ג נבוכדנצר העמיד והפריש מן כל אומה ואומה שלשה שלשה, ושלשה מכל ישראל, וכולם השתחוו להצלם אבל חנניה מישאל ועזריה שהיו מישראל לא השתחוו ועיין שם מה שבתבתי:

לווי כו'. מי יתן והיה חושך אותו היום שבו גזר כורש כן ולא יזרח:

במדינה. עיר המלכות:

הזהבים. צורפי זהב:

הכספים. צורפי כסף:

יפקון כו'. יצאו ויבנו בית המקדש:

ומנהון כו'. מהן היו צורפי זהב ומהם היו צורפי כסף הרי שעלו לבנות בית המקדש:

ונברך על ארץ ישראל. על הארץ ועל המזון:

ואפילו בגלקטא כו'. בביצה דף כ"ה, ב' פרק אין צדין זקן אחד היה בשכונתינו והיה יוצא בגולגדקא שלו, ולא זכר הדום רגליו ביום אפו (איכה פרק-ב, א) תרגום ולא דכר בית מקדשיה דהוא גילגדקא דרגלוי ולא חס עלוהי ביום תקוף רוגזיה. וכתב המוסף הערוך בלשון רומי קוראים לקטקא למין כסא שהוא כמו עגלה לשאת אנשים חשובים בכתף, וגירסת מלה זו על אופנים שונים, לפעמים כתוב גלגטיקא ולפעמים כלקדיקא עד כאן. ולא קשה דהיה לו לטעון לברוך בבורתידה (עיין לעיל פ"ד סימן י"ח) משום דבורתידה הוא רק להוליך בה ממקום למקום ולא בדרך רחוקה מבבל לארץ ישראל שגם זה קשה לזקן גדול:

מהקדוש ברוך הוא היה שלא עלה עזרא כו'. ובנוסחא שלפנינו איתא מקודש הבית שלא עלה עזרא כו', פירוש קדושה היתה לבית זה שלא עלה עזרא, משום שאף על פי שעזרא היה יותר צדיק לא היה ראוי להיות כהן גדול מחמת צדקתו משום שלא היה בן כהן גדול. ומה שאמר על ידי שהיה אדם צדיק לא היה ראוי כו' פירושו על ידי מעלה זו שהיה אדם צדיק מכל מקום לא היה ראוי כו', ואילו עלה עזרא היה השטן מקטרג שלא יהיה יהושע כהן גדול על שלקחו בניו נכריות לנשים והוא לא מיחה בהם, ויהושע אף על פי שהיה בידו עון זה מכל מקום יותר קדושה יש לבית כשהיה הוא כהן גדול משיהיה עזרא, מחמת שהיה יהושע בן כהן גדול:

שמשם ננעל פרת כו'. מאותה גזירה והלאה ננעל פרת לפניהם שלא היו רשאים לעבור עליו: