עץ יוסף על שיר השירים רבה ה:יא:ג

ור' אלכסנדרי קרובה. כך שמו (מתנות כהונה). ואות אמת כתב שהיה שליח ציבור האומר פיוטים וקרובות. או צריך לומר קרובו, ורצה לומר שהיה קרובו של ר' אלכסנדרי הראשון (יפה תואר):

יו"ד שבירבה קטרג. זהו דרך משל כאילו האות צועקת על עשקה, וחכמי האמת אמרו שהאותיות שבתורה הם נמצאים חיים ועומדים בעצמם (יפה מראה). וזה שקטרג עליו היו"ד יותר מן שאר האותיות, הוא ששלמה אמר לי ארבה ולבי לא יסור, א"כ עקר היו"ד של ירבה ונתנה במקום אל"ף של לא, והאל"ף שבלא עקרה ונתנה בתחלת תיבת ירבה במקום היו"ד, לכן נתרעמה היו"ד ולא האל"ף, שהאל"ף היתה בסוף התיבה ועלתה למעלה להיות ראש התיבה, אבל יו"ד של ירבה ירדה ממעלתה שהיתה בתחלת התיבה ונתנה שלמה בסוף התיבה באומרו לי ארבה, הרי החליף שתיהן, היו"ד נתן בסוף התיבה, והאל"ף נתנה בראש התיבה ארבה (ספר חן טוב [להרב טוביה הלוי בפרשת וארא]):

ספר משנה תורה עלה כו'. קשה מאי שנא משנה תורה ולא כל התורה כולה. ואפשר לפי שמשה רבינו עליו השלום אמרה מפי הגבורה לבאר התורה והוסיף בו קצת מצות שלא נכתבו בספרים הראשונים, והרואה שלמה עוקר דבר מספר זה יחשוב שדעת שלמה כי משה מפי עצמו אמרו ולכן לא חש לגזרתו, ומכאן יבאו לבטל כל מה שיש בספר זה שאינו בספרים הראשונים באמרם שאינו מה' (יפה מראה) ועיין מה שכתבתי במהדורא קמא:

כתבת בתורתך דייתיקי שמקצתה בטלה כו'. וכן הוא בירושלמי פ"ב דסנהדרין (ה"ו), אבל בויקרא רבה הנוסחא יותר ברורה עיין שם:

כל דייתיקי שבטלה מקצתה. הך מילתא בפרק מי שמת (בבא בתרא קמח, ב) בשכיב מרע שנתן כל נכסיו וחזר במקצתן דמסקינן חזרה במקצת הויא חזרה בכולה:

ויו"ד שבירבה אינו בטל לעולם. והיינו שה' יגלה נבלות דעתו בזה במה שיראו הכל שנכשל בדעתו, כמו שהיה באמת שנשיו הטו את לבבו וידעו העם כולו שכל המשנה תורה הוא דברי ה' ולא משה מעצמו אמרן, וגם אין לנו אלא דברי תורה ככתבן בלי הרהור וחילוק (יפה תואר):